זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

שירי תמיד אהבה ללכת איתי בשדרות רוטשילד, בעיקר באמצע הלילה ועם בקבוק יין חצי ריק ובלי נעליים. היא קראה לזה להרגיש את הכביש, ואני הייתי עסוק בלהזיז אותה מרוכבי אופניים שהיו ככה קרובים לדרוס אותה. היא גם אהבה להפתיע אותי עם שאלות, כמו למשל "כמה אני שווה?" ואני אהבתי להשתיק אותה בנשיקה ולענות לה אחריה "מיליון ואחת", כי אולי יש מיליון בחורות בעיר הזו אבל שירי שלי יש רק אחת. שירי אהבה לחלום. היא הייתה נכנסת למיטה בזינוק כמעט ילדותי וקוראת לרגע שבו היא נרדמת "כרטיס הכניסה לבית הקולנוע הפרטי שלי". ואני אהבתי אותה. אהבתי אותה יותר ממה שאני יכול לתאר לכם ולעצמי, והיא סירבה להאמין ולעכל את זה שיש אותי, ואני דאגתי להזכיר לה את זה. שאני אוהב אותה ושאני תמיד אוהב אותה לא משנה מה יקרה. אפילו אם השמיים ייפלו או אפילו אם קופידון בעצמו יפריד בינינו אני אדאג להוריד את הבן זונה בדרכים המתאימות. מה שהרגשתי כלפיה היה כל כך חזק שלפעמים שכחתי איך קוראים לי, איפה ומתי נולדתי ומאיזה אוכל אני מקבל את הצמרמורות של הגועל בשיא הכוח. היינו שבורים כשהגענו לקשר, במובן מסוים הרגשתי ששנינו הגענו למין שדה תעופה שהוא רק שלנו, עם מזוודות כבדות בלי עמלה מסוג שהוא, ולקחתי אותה הביתה באוטו, ומאיר אריאל שר לנו על צעיר ערבי משכיל ישר לתוך היין, וכשהגענו פרקנו אותן לאט לאט ופירקנו אחד את השני בשיא המהירות. 

אהבתי את החלומות של שירי ויותר מזה היא אהבה לספר לי אותם. היא אהבה לספר לי על דינוזאורים שרוכבים על ברי סחרוף ולילה סוער עם שלום חנוך למרות שהוא מתעקש להיות בתוך עצמו, ואני לא ניסיתי לבאר אותם כמו שלא ניסיתי לבאר אותה ולחשוף את המקומות הכי נמוכים וגבוהים בתוך הגלעין הקטן שממנו יוצאת לה השירי. קיבלתי אותה ולא ניסיתי לבקש יותר ממנה. היא אהבה לשיר ולשמוע ובעיקר להקשיב, ואני אהבתי לשמוע אותה וקצת לספר והרבה להקשיב. היו לה סיפורים מעניינים, על הבחור האיטלקי שהכירה דווקא בסידני אוסטרליה ועל הבחורה האינדונזית שהכירה במיאמי פלורידה... בשביל ילד קטן מעיר קטנה זה היה שיעור על הגיאוגרפיה של האהבה ועל האהבה שמתעלה על הגיאוגרפיה. וכששירי פתאום התעוררה בבוקר ואמרה לי שהיא צריכה לקום ולטייל שתקתי והלכתי למנעולן שינעל לי את הדלתות ללב. זה עלה לי הרבה כסף והרבה כאב אבל זה שווה את זה. בכל לילה ב2:30 אני מגיע לטרמינל כמוה ברוטשילד, יחף עם בקבוק יין חצי ריק. ולפעמים אני רואה רעמת שיער שדומה לשלה או שומע צחוק שמזכיר את הצחוק שלה שעדיין מהדהד מהקירות של הלב שלי, אבל כשמגיעה השמש אני פשוט נכנס לאוטו ובוהה בבבואה שלי במראה של האוטו ונועל את הדלתות של האוטו ושל הלב, לא נותן לאף אחד להיכנס ויודע שרק לה יש את המפתחות.