זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

"לפעמים העצב הזה התהומי בא ותופס אותך ישר בגרעין של הקיום. ולך? לך אין ברירה אלא להשתנק, להזיל כמה דמעות ולקוות שהוא יחלוף כמו שבא. זה יכול לתפוס אותך באמצע דייט, באמצע יום עבודה או אפילו ברגע שבו אתה מציע נישואין לאהובתך. וההתמודדות נשארת אותו דבר, ואחרי שהיא הולכת איתו נשאר השקט המוחלט הזה, כמו אחרי סערת ברקים ורעמים, או כמו אחרי הנשיקה האחרונה שבאמת הזיזה לך משהו. ולא תהיה לך ברירה ממשית אלא לרדת על הברכיים ולהתחיל לאסוף את השברים האלו שהם אתה, ולהרים את העיניים קדימה אל עבר עתיד לא ממש ידוע ומסודר, אלא עתיד שככל הנראה יכלול שברים אחרים, כמו לב שבור, מכשיר חשמלי שבור, או אפילו נפש שבורה. כשהעצב הזה מגיע עלייך לאחוז אותו בשתי הידיים ולאפשר לו לעשות בך מה שירצה. הרי אתה מכיר את עצמך, יש לך רעב יותר מדי גדול לחיים מכדי לקטוע אותו בצום פתאומי. מה גם שכבר ראית מה מחכה לך בצד השני, וכשחזרת החלטת לטרוף את החיים האלה בביסים עצומים, משל היו פסטה ממש ממש טעימה. הלב שלך נשבר ויישבר. יהיו והיו רגעים קשים, רגעים שעמדת לוותר על עצמך ועל מי שהיית ועוד יותר על מי שתהיה. אבל עברת אותם. וגם אם עברת עכשיו כמה ימים קשים, תזכור את ההתעלות הרגשית והעצמית של אחרי שהחלטת לצמוח מהעצב ולא לאפשר לו לכרות את קיומך מהעולם. וגם אם בכית, וגם אם ריחמת על עצמך תרגיש בר מזל, כי זכית להרגיש. יש אנשים בעולם שנולדו ככה, נטולי רגשות וכוונות, והם פשוט משוטטים בין כולם חסרי מטרה, כמו מצפנים שיצאו משימוש ומקווים להתכוונן מתישהו. וזו הסיבה שאני לא אקח אותך היום." מלאך המוות מסיים את הנאום המוזר שלו. הרי התפקיד שלו זה לקחת ובטח לא להעניק, לאסוף גופות ולא לפזר תובנות. הוא הגיע כי הוא היה חייב, כי אני הרגשתי שעוד שנייה העצב הזה בא וחונק אותי עד תום. וכשהוא נכנס לחדר והוא ראה אותי הוא התיישב על הרצפה לידי והתחיל לדבר. והקשיב. הקשיב לכל החרא שעברתי בזמן האחרון כאילו אין לו איזה אלף אנשים אחרים לקחת בשעה. 

אמרתי לו שאני רק בן 21 ושגם לי, במקום מסוים, זה נראה מוגזם. הוא חייך ואמר שמודעות עצמית תמיד הייתה לי, ותודה לאל שיש לי גם עכשיו אחרת הוא היה בא לפה לאסוף רק את השברים ולא את החבילה כולה. והוא המשיך לדבר. 

"אז כשהעצב מגיע אל תהסס אליו. תפתח את הדלת של העצמי ותיתן לו לעטוף אותך לכמה ימים או שעות או דקות, עד שתרגיש את החיוניות ותחושת החיות חוזרת אליך בצעדים בטוחים ורחבים. תן לדברים לקרות ותן למציאות להתגלגל. אל תהסס ממה או ממי שיבוא. העולם הזה מקום נפלא מדי, ואתה בלי ספק טוב מדי, מכדי שכך פתאום העולם הזה יתעורר לבוקר בלעדייך. אתה לא מובן מאליו ולא שוכחים אותך גם כשנדמה לך שכן. הרבה מאוד אנשים, יש שיגידו יותר מדי, אוהבים אותך בעולם הזה והבא עד שגעון חושים. אז תשמע מה נעשה, רד מאדן החלון הזה כי ממילא לא היה קורה לך כלום, תתארגן על עצמך וצא לשתות בירה, תצא לנשום אוויר. אולי זה נראה לך פתרון מצחיק אבל בהתחשב באפשרות השנייה זה אפילו די סביר." 

וכך עשיתי.