כמה הייתי רוצה לעשות את מה שצריך הייתי לעשות ברגע ההוא, כשהיא התחילה לבכות במיטה שלי. היא הגיעה לשם בערך כמוני, דקה לפני התפוצצות וחצי שנייה לפני התנפצות המסכה על הכנף של המטוס. את נטלי הכרתי בחוף של מקרי גיאלוס. שיחקתי כדורעף ופתאום אחד מהחברים שלי שאל אם קלטתי את זו עם הבגד ים הורוד. ושם היא ישבה, בובת חרסינה בלונדינית עם עיניים כחולות שקוראת ספר בשפה שלא כל כך הבנתי. היא הצטרפה אלינו ושיחקנו במשך שעה את מה שכנראה היה משחק הכדורעף הכי אגרסיבי ששיחקתי. כל מסירה שלה נענתה במסירה הרבה יותר חזקה שלי, והכדור פגע בכל דבר בדרך, החל מהרשת בין הצדדים ועד הים עצמו. כשהמשחק נגמר והלכתי להביא לנו שתייה היא הציעה שנשב על שפת הים ונדבר ונישרף מהשמש הבוערת של כרתים. היא סיפרה באנגלית מרוצצת עם מבטא לא ברור שהיא הגיעה עם ההורים שלה (שיט.), אבל היא עושה הכל כדי להתחמק מהם, והם הלכו ליומיים לטיול בהרים מסביב למלון (יש!). היא שאלה עליי, על החיים שלי ועל איך זה לגור בישראל. עניתי לה שחם כמו בכרתים אבל בלי החופש והיא צחקה, ושאין דה דוגרי לא הייתי מחליף את זה, והיא הבינה. היא אמרה שבצ'כיה (אהא. אז משם היא באה) קר כל הזמן אבל נורא יפה, ועניתי לה שאם יש עוד בחורות כמוה שם אז שווה לי לקנות כרטיס טיסה כבר עכשיו. מסביבנו כל תושבי מוסקבה נהפכו ליותר ויותר אדומים מרגע לרגע והקעקועים שהם עשו בהחלטה שיכורה בהקו בהשתקפות של המים והשמש, אז החלטנו להתפצל אחרי שהחלפנו מספרים של טלפון וחדרים, כשנרצה לשבת בערב ולדבר, שלפחות נדע לאן להגיע.
אחרי שהיא גמרה בפעם הראשונה היא יצאה למרפסת עם התחת היפה והקטן שלה ונופפה לשכנים שלנו מהמרפסת הצמודה. אהבתי את החופש שהיא עשתה לי בלב אחרי כל החרא שהוא עבר בשבועות האחרונים כי באמת שהרגשתי שעוד שנייה אחת עם כל המחשבות, החרטות, החרדות והסיוטים והסכר שיש לי בלב מתפרץ על כל העולם. אז המראתי ונחתתי ונסעתי וחקרתי את העמקים הרחבים של יוון ואת העמקים הצרים והבלתי נגמרים של צ'כיה. כשיצאתי מהחדר שלה היא חיבקה אותי ונישקה אותי בפעם האחרונה, ואמרתי לה שיהיה חבל אם היא לא באה לכדורעף מחר. כשנכנסתי לחדר שלי החברים שטסתי איתם כבר ישנו, אבל אחד מהם התעורר, אמר "יש לך ריח של סקס", וחזר לישון. לא העזתי להגיד לו שיש לי ריח של אהבה, כי יש הבדל בין סקס לאהבה, ומה שהיה שם היה לגמרי אהבה, עם כל הבדלי השפה, הריחות והכל.