הלוואי שזה היה כל כך קל לשכוח ממך. פשוט להיכנס למכונת זמן או משהו כזה ולתת להכל מסביבי להישכח ולהתמוסס לשברים של זכרון ותחושות שהרגשתי פעם בעיר שונה ובסטייט אוף מיינד שונה שלא רודף אותי ומחזיר אותי אחורה בכל פעם שאני משלה את עצמי שהתקדמתי. לא באמת התקדמתי ולא באמת המשכתי הלאה, אני עדיין שם, איתך, בין הסמטאות ובין הזכרונות שגם אחרי כל הזמן הזה משאירים אותי ער בלילה. והיו כמה בחורות אחרייך, שהשאירו אותי ער בלילה ואפילו בבוקר של אחרי. אבל לא הייתה ולא תהיה בחורה כמוך, ושנינו יודעים את זה, ושנינו יודעים שזה נגמר. וזה מכאיב ומבאס ומקשה להתקדם הלאה, מתקשה לפרוץ קדימה כמו פיל בחנות חרסינה של הרגש כי תמיד יש חוטי תיל שמשאירים אותי מאחור. הלוואי ופשוט היית באה לעוד לילה אחד של רגש וסקס ואז היינו משחררים אחד מהשני פעם אחת ולתמיד, וואנס אנד פור אול, ומצליחים לדבר כרגיל בלי כל הכעסים האלה והמסכות האלו שמקיפות אותנו. הלוואי והיה קל לשכוח ממך והלוואי שהיית סתם עוד מישהי בשבילי כי אם יש משהו שהמעבר לעיר הזו לימד אותי הוא שאני יכול להיות באמת עם כל אחת אבל אף אחת לא תשתווה אלייך. אני יכול להזדיין ולשכב אבל אהבה כבר יותר מדי זמן לא עשיתי והאמת שזה מאוד מבאס אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
