הבלאנטסטון של מאי יכלו לעבור כל דבר ולהישאר הנעליים המחוספסות והיקרות באופן אופנתי שהיו כשרכשה אותן בקניון שבוע לפני הטיסה לדרום אמריקה. וככה היא מצאה את עצמה עם ה40 קילו שהיא וה25 קילו ציוד נוסף על המטוס שיצא באמצע הלילה ללימה, עם עצירה של חמש שעות בליסבון. היא עברה עם הנעליים את הבידוק הראשוני, את בדיקת הדרכונים ואת המסוע שמסיע אנשים בדרך לדיוטי פרי. כשהמטוס עבר את השעה הראשונה של הטיסה הוא נכנס לסערה מעל הים ומאי, שישבה ליד החלון בסוף המטוס, ראתה את הברקים פוגעים באדמה כמו נקמה אישית של אלוהים באנשים ומקומות שהרגיזו אותו. היא הרגישה את המטוס רועד מהרוחות ומהזעם הקדוש של אלוהים ואת הלב שלה רועד יחד איתם בסנכרון, אחרי שהאוטו התגלגל לעצירה מול מסוף הנוסעים בנמל התעופה היא נפרדה מחבר שלה בבכי ובפתיחת חגורת בטיחות ויציאה אל ציפור המתכת שתיקח אותה אל הארץ המובטחת.
היא מאוד אהבה אותו אבל הרגישה חנוקה, ולא רק איתו. החיים של אחרי הצבא מביאים איתם הרבה מאוד שינויים שקשה מאוד להתרגל אליהם. בזמן כל כך קצר אתה צריך להחליט מה אתה רוצה מעצמך לכל החיים בערך, וחלק מהאנשים פשוט נחנקים מזה. היא יכלה להרגיש את הלחץ עולה ומתפשט לה ממעמקי הבטן עד הגרון ואת הנשימה נעתקת ודועכת כשהאוטו עלה על הגשר של מחלף נתב"ג. הזיעה טפטפה לה עמוק לתוך הבלאנטסטון, וכשהם עצרו היא פלטה את זה כמו כדור תועה. "אני לא רוצה להיות יותר ביחד!", והיא ראתה איך הצבע נעלם מהעולם שלו לאט לאט. היא נעמדה בתור של בדיקת הדרכונים וכשנשאלה לאן היא טסה היא כמעט ענתה "למקום שבו מתקנים את הלב", אבל ברגע האחרון תיקנה את עצמה ללימה, וחייכה כשהבודק שאל בחצי צחוק אם היא ישנה מספיק כי זו טיסה מאוד ארוכה.
כשהמטוס נחת בליסבון היא יצאה אחרונה מהמטוס ומיד רצה לשירותים והתחילה לבכות את כל התסכול שנצבר בתוכה בתקופה האחרונה. את כל הלחץ של ההורים שתמצא משהו ללמוד, את המבטים הנוקבים של אמא ואת ה"זה יהיה אסון אם לא תלמדי" של אבא. וכמובן שהוא ספג את האש הזו שבערה בה ועמד בה בגבורה כמו החייל האחרון בעולם. הוא פרגן לה על הבלאנטסטון והתפלל בלב שלא תלך לו איתם ובלעדיהם. מישהי דפקה בדלת אז היא ניגבה את המסקרה שנמרחה, נשמה עמוק ויצאה מהתא. שתי ילדות קטנות בהו בה בבלבול והיא קצת קינאה בתמימות שלהן. כשהמטוס המריא שוב היא נרדמה וחלמה שהוא רץ במקביל למטוס ואומר שלא צריך בלאנטסטון כדי לרוץ על העננים, למרות שהשמיים היו בהירים לאורך כל הדרך.
הירח היה מלא כשהמטוס נחת, והיא התמתחה וניערה את העצמות הרדומות ויצאה אל העולם. כשהגיעה אל האגם הורוד בלילה השלישי של הטיול הירח המלא זרח יותר והיה יותר גדול. אנשים התאספו אל האגם שבו מאי שכבה ובהתה בכוכבים שרוקדים מסביב לירח העצום הזה כמו פרפרים מסביב למדורה גדולה. איפשהו על הגדה בחור בלי חולצה ישב ומיקם את הכוכבים כמו שהוא רצה. היה לה נדמה שהוא עשה את זה בשבילה כשהיא ראתה את הירח מתקרב ומתקרב אליה. היא הושיטה יד וטיפסה עליו, עקב בצד בלאנטסטון. לרגע קטן היה לה נדמה שהיא יכולה לכבוש את היקום, אבל למעשה היא הייתה ילדה אבודה ביקום גדול הרבה יותר ממנה, הירח, והנעליים היקרות באופן אופנתי שקנתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
