הערה לעצמי, לפני תחילת הכתיבה: תקרא את זה בראש השנה הבאה ותבדוק מה הגשמת ועשית מהרשימה הזו. כל מה שלא עשית מעצלנות או מחוסר זמן - סימן שלא היית צריך לעשות אותו מההתחלה ואתה סתם מדבר שטויות.
1. להיות מאושר בחלקי.
להבין שיש לי בית, יש לי אהבה, יש לי עבודה ואני מוקף באנשים אהובים. להבין שזה שאני בריא בזמן שאנשים אחרים בעולם שאני מכיר או שלא מכיר חולים זו פשוטו כמשמעו דרכו של העולם המשוגע הזה, מה שאומר שזה שאני בריא עכשיו לא אומר שאהיה בריא גם מחר, מה שמוביל לסעיף השני:
2. להנות מכל רגע.
למצות כל רגע, כל שנייה, כל שבריר מהחיים שניתנו לי במתנה. לבלות עם המשפחה, לבלות עם החברים. להנות ממה שקיבלתי ולהנות ממה שיש לי. להנות מהרגע שאני קם בבוקר, להנות מהרגע שאני הולך לישון. מהרגע שאני מתקלח ומהרגע שאני אוכל אוכל טעים, מכל רגע בחיי, טוב ורע. למעשה, להעריך. להעריך את עצמי, להעריך את האנשים שבחיי, להעריך את חיי הטובים, להעריך את המזל שבורכתי בו, להעריך את היותי בריא ושמח, להעריך את יכולתי להרגיש ואת עצם חיי על פני האדמה הזו, משוגעת ככל שתהיה.
3. להאמין.
להאמין בכוחה של המוזיקה, בכוחה של האהבה ובדרכו של העולם. להאמין ביכולתי להתגבר על קשיים ובלהתעלות מעל מכשולים. להמשיך להאמין כשהיא אומרת "אני אוהבת אותך" ולהאמין כשמישהו רוצה לעזור לי, גם אם זה סתם מישהו ברחוב. להאמין שגם אם לא הכל טוב החיים זה כמו נדנדה, עם קצת תנופה מגיעים הכי גבוה, ואחרי כל ירידה מגיעה תנופה מחודשת, גבוהה יותר מקודמתה. להאמין בכשרונותיי וביכולתי לשנות, גם אם את הדברים הקטנים, וגם אם דברים משמעותיים יותר.
4. להבין.
להבין שבסופו של דבר הבריאות והמשפחה הם הדברים החשובים בחיים. להבין שזה שאני לא עושה צבא לא מעמיד אותי באור חלש יותר מול חבריי החיילים, אלא שפשוט ככה זה וכל אחד בוחר את בחירותיו. להבין שגם השנה אצמח ואגדל ואשתנה, גם אם שינוי קטן, כי כל שינוי הוא שינוי. להבין שחלק מהדברים שאני עושה בכלל לא הגיוניים, אבל להפנים שמטעויות אני לומד ומשתפר, כמו בשיר הקיטשי ההוא. להבין שאם רק אאמין בעצמי השמיים הם הגבול, ולפחד להגיע אל הגבול הזה, כי מה אז. להבין שהשנה הזו, כמו קודמתה וזו שלאחריה, ביגרה ושינתה אותי, ושיש למה לחכות, ובטוח שיש לאן להשתפר.
5. להקשיב.
גם אם הדעה של האחר לא נראית לי, גם אם הדברים שנאמרים לי לא נעימים לפעמים להבין שברוב הפעמים זו למטרה טובה. להקשיב גם אם הוא מזיין בשכל, כי אולי מבחינתו אני מזיין בשכל אבל הוא מקשיב לי, כי זה מה שצריך. להקשיב לפני שאני מדבר, להקשיב לפני שאני יורה את המילים באינסטינקט מכאיב של כנות וישירות. להבין שלמילים שלי, גם אם זה לא נראה, יש משמעות לשומעים אותן, ולהתחיל לברור אותן. להקשיב למוזיקה הנפלאה של לד זפלין ושל רד הוט צ'ילי פפרס, גם אם האלבום החדש לא הכי טוב שלהם, ולהקשיב לכל דבר שיעשה לי טוב, כי גם לי מגיע.
6. להרגיע.
להרגיע עם העצבים, הלחץ, והמתח הבלתי נגמר. להרגיע ולקלוט שלקארמה יש דרכים משלה ואם אדחוף את הסיטואציה עד הקצה זה ממש לא יעזור. לזרום, לתת לעניינים להתגלגל מעצמם. לסמוך על הגורל, הקארמה, או מי לעזאזל שזה יהיה שמחליט לגבי העניינים פה למטה. להרגיע כי העצבים מזיקים והלחץ מעיק, גם לי ובטח שלסובבים אותי. לסתום ת'פה מדי פעם, לעצום עיניים ולנשום עמוק, כי בסוף זה עושה רק טוב. ואני יודע את זה, רק צריך להפנים ולהקריא את זה לעצמי בכל הזדמנות, כי משום מה כשאני כותב דברים ולא אומר אותם הם יותר מובנים לי.
7. לאהוב.
לכאורה, דבר מובן מאליו. הכי טבעי לאהוב, הכי נכון לאהוב. זה הכי טבעי בעולם, בעצם. זה הרגש הטהור והחזק מכולם, אך בכל זאת, הייתי רוצה לאהוב יותר. את עמית שאני מכיר בדיוק שנה היום, את המשפחה הקרובה והרחוקה כאחת, את החיים (ולא סתם אני גר בעיר שהמוטו שלה זה "לאוהבים את החיים", כנראה המגורים פה באמת השפיעו עליי בסופו של דבר חחח), את יאנה, את העבודה שלי, את הכתיבה, את ישראבלוג, את ישראל, רד הוט צ'ילי פפרס, כל אדם שהכרתי ונכנס לי ללב בשנה האחרונה, והאמינו לי שיש מספיק כאלה, ואת עצמי. אמנם לא ברמת שחצנות, אבל קצת אהבה עצמית לא תזיק לי ותשפר את מצב רוחי.
8. לכתוב.
כי אני לא יכול בלי זה, בין אם בבלוג הזה, "בחור מר", בעבודה, או סתם למגירה. לכתוב כי אני מאמין שזה עוד יעשה איזשהו שינוי בעולם וכי זה חשוב לי וזה הדבר שאני הכי מרגיש עצמי איתו ובזכותו. הדבר שהכיר לי המון אנשים, גילה לי המון דברים על העולם ועל עצמי, ועזר לי להרגיש שלם יותר עם עצמי בשנה מאוד מתוסבכת ועמוסת אירועים. לכתוב בקרון רכבת עמוס או לכתוב ב4:00 לפנות בוקר, לא משנה מתי, איפה, ואיך אני ממשיך לכתוב, כי אני צריך את זה, כי זה חלק ענק ממני, ממי שאני, וממה שאני מביא לעולם.
9. לעבור חוויה אחת בלתי נשכחת.
בין אם הופעה, צניחה חופשית או אחר צהריים מול השקיעה בים, לעבור חוויה אחת בלתי נשכחת שתהפוך את השנה הזו לשנה ששווה לזכור, שנה שלא תישכח ושנה שתיזכר כשנה שבה הגשמתי חלום. חוויה שתעצב אותי ותבגר אותי ותשנה אותי מן הקצה אל הקצה. שתטלטל אותי ושתינצר בליבי לנצח. בלי פלצנות מיותרת כי הפסקה הזו כבר עברה כל גבול, חוויה בת זונה אחת, זה כל מה שאני מבקש.
10. לזכור ולא לשכוח, בעיקר בשביל עצמי, קצת בשבילכם:
אהבה ראשונה, סיום י"ב, שירות לאומי, לימודי נהיגה, חברה הכי טובה, הפגנת ענק ראשונה, ארבע המלצות, מאות תגובות, אהבה בהיקף מהמם מכל כיוון, הערכה עצמית וחיצונית גבוהה, אבאמא ומה שהם עברו ומה שזה עשה לי, הניתוח של רוני, היום האחרון בלימודים, תחילת יולי, מכתבים, נשף הסיום, טקס הסיום, העבודה ברכבת, חברה ראשונה, קבלה עצמית, "אין בנאדם כמוך שהוא סתם", "אני אוהב אותך", אלעד, לוטם, עמית, דשה, עתי, שקד, ברכי, איפרגן, שמוליק, ההצלחה האמיתית הראשונה, דייטים, נשיקות, ואהבה אחת שתישאר להרבה זמן.
אלו החוויות המשמעותיות של השנה האחרונה, ומעניין מה יהיו החוויות המשמעותיות של השנה החדשה. כנראה שאאלץ לחכות ולראות, מה שבטוח, יהיה לי קצת קשה לחכות.
שנה טובה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
