רק משהו קטן לפני הפרק הראשון- הוא לא באנגלית. רק השם שלו. אה, וקווין מוכר טירהP:
אה, ובפאנפיק יהיו בין היתר מיילי, סלינה, דמי, ועוד ^_^
ו-נטוי אלה הזכרונות של ניק, שאני רוצה לשלב בפרק.
פרק ראשון- Nick, What's Wrong With You?
"אני לא יודע מה איתך, אבל אני בעד לפתוח עם 'SOS'," אמר ג'ו, כשישבו שלושתם, מתכננים את ההופעה הראשונה בסיבוב ההופעות הקרב.
"אנחנו תמיד עושים את זה," השיב לו קווין, עובר על רשימת שירים ומחפש פתיח אחר להופעה.
"בדיוק."
"יודע מה? בוא נשאל את ניק מה הוא חושב וזהו. משום מה הפעם הוא לא דיבר הרבה," הציע קווין. בדרך כלל הוא היה משתתף בדיונים- וגם קובע בהם, אבל הפעם היה שקט מכיוונו. אם הוא בכלל היה שם.
"אז, ניק... מה דעתך?" שאל ג'ו. קווין הסתובב, לראות אם הוא בכלל שם.
והוא היה שם, בוהה בקיר- או חושב על משהו. ובמצבים כאלה, הסיכויים שהוא יענה הם קלושים.
"אחורה, עוד קצת, עוד קצת..." אמרו הפפראצי, מנסים לכוון אותו אל היציאה מהחניון.
הם ניסו לצאת מהחניון ההוא כבר כמעט עשרים דקות. ות'כלס? זה רק חניון. זה לא היה אמור לקחת כל כך הרבה זמן. אבל עובדה שזה לקח.
"ניק, תנסה להקשיב להם," אמרה מיילי. נראה שהיא רצתה לצאת משם לא פחות ממנו.
"ניק? ניק?" הם ניסו להעיר אותו. בקצב הזה לא תהיה הופעה- ולא יהיה סיבוב הופעות. אם הוא רק היה מוכן להקשיב להם...
הוא התנער, כאילו נגמר חלום ששקע בו.
"אז... מתחילים?" שאל, כאילו כלום לא קרה.
"אנחנו דנים על עם איזה שיר לפתוח כבר חצי שעה." ג'ו נאנח. זה עומד להיות ארוך. מאוד ארוך.
***
"לילה טוב לוס אנג'לס!" קרא ג'ו, והם ירדו מהבמה- אחרי שעתיים וחצי של הופעה.
"ניק, מה קרה לך? היית לגמרי לא בפוקוס בשעה האחרונה. וזה אף פעם לא קורה." הוא ציין, מביט באחיו הצעיר. זה באמת היה חדש.
קווין חייך, למרבה הפתעתם.
"אז... מי זאת?"
הדלת של חדר ההלבשה שלהם נפתחה לפני שאחד מהם הספיק לומר משהו, ונערה, בערך בת שבע-עשרה, נכנסה לחדר, כשאישור כניסה תלוי על צווארה בתור שרשרת. שערה הזהוב הגלי היה אסוף בקוקו, ועיניה החומות התרכזו בניק.
"אמ... מי זאת?" שאל ניק, מבולבל לגמרי. "פספסתי משהו?"
"זאת אחת מהמעריצות שלכם. לפי טענתה, יש לה אישורי כניסה למאחורי הקלעים," אמר השומר שלהם, ביג רוב.
"הטענה שלה נראית לי מאוד מוחשית," העיר קווין. "בכל מקרה, תכניס אותה. זה בסדר."
הוא עזב את ידה, ויצא מהחדר. היא התיישבה על הספה, ליד ניק.
"היי... אני ג'יין." היא הביטה בהם, מבטה עובר מאחד לאחד, והתחילה להתנשם ולהתנשף במהירות, כאילו עמדה להתעלף. "ואתם... ג'ו... וניק... וקווין... ו..." היא נשמה, לאט לאט הפעם. "ג'יין, תשתלטי על עצמך."
הדלת נפתחה, בפעם השניה. הפעם ביג רוב לא עמד שם, אלא רק מיילי, ששרה איתם בחלק השני של ההופעה. לפחות בחלקו.
"היי," היא אמרה והתיישבה בצידו השני של ניק- המקום הפנוי היחיד בחדר ההלבשה.
הם התחילו לדבר- בהתחלה על הופעות, ואז זה התדרדר לעובדה שהם היו בטוחים שלניק יש חברה חדשה.
"אז, ניק, מי זאת?" שאלה מיילי, מחייכת. היא היתה שמחה בשבילו, כמובן. למרות שזה היה קצת מוזר.
ניק לא ענה- נראה שהוא חזר למחשבותיו, בפעם השניה.
"תתרגלי- ככל הנראה זה ייקרה בזמן הקרוב," אמר ג'ו.
"או לפחות עד שהוא יגלה לנו על החברה המסתורית שלו," העיר קווין.
***
הנייר נזרק לפח. איך הוא אמור להגיד את זה? שנתיים אחרי, ועוד איתה... זה היה מסובך מידי.
נשמעו נקישות על הדלת.
"ניק, זאת אני," נשמע הקול של מיילי.
"כנסי..." מלמל. הוא כבר לא ידע מה הוא עושה- מה הוא מרגיש, או מה קורה מסביבו.
'פשוט תזרום', אמר לו ג'ו פעם. הגיע הזמן לגלות אם זה עובד.
הדלת נפתחה בחריקה, ומיילי נכנסה פנימה, מתיישבת לידו.
"היי," הוא אמר, קולו גובל על לחישה.
"ניק, מה קורה איתך היום? אתה בסדר?" היא שאלה. היה אכפת לה ממנו, זה היה ברור. אבל בתור ידיד. רק בתור ידיד.
"אני... אני לא יודע," הוא נאנח, ודפק את ראשו בשולחן. "באמת שאני לא יודע מה קורה איתי."
הוא הביט בה. שנתיים אחרי, שנתיים אחרי. זה היה כל ההבדל. ובכל זאת, נראה שהזמן עשה את שלו.
"תגיד, זה קשור לג'יין הזאת?" שאלה, רעיונות מתחילים להתגבש במוחה. הוא לא ידע לענות. מה קשור, מה לא קשור... הכל כבר היה מבולבל בשבילו. ממש כמו תערובת של צבעים.
"אני לא יודע! אולי תעזבו אותי וזהו?!" צעק ניק- דבר שלא קרה הרבה.
"סליחה שניסיתי לעזור," היא אמרה, ובמילים אלה יצאה מהחדר. והוא נשאר שם לבד, עם מערבולת הרגשות שלו, והמחשבות שלו. רק המחשבות שלו.
יצא קצר, אבל זרמו איתי. D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Macy - Jonas Israel
