כן, כי התחשק לי. והמבט הרציני הזה כ"כ מתאים למה שאני מרגישה.
בושה. זה פשוט מה שהרגשתי אחרי המכתב שלה, אחרי שגמרתי את התרגום ואחרי שראיתי מה קורה פה.
כמה אנשים אמרו לי שהם רוצים להיות חלק מהקטע הזה של אוסטרליה-ישראל? הרבה. גם במייל של הבלוג וגם בתגובות.
וגם באוסטרליה היתה התלהבות. כמעט 100 בנות נרשמו לפרוייקט, והיו כאלה שרצו להצטרף אחרי הזה.
אז אבי ואני החלטנו מה נעשה. הבנות שם כמעט מיד שלחו שאלות, היא חיברה ועוד אתמול בערב קיבלתי את החידון שלהם לתרגם, ואיתו השאלה -
"מה עם שלכן?".
התביישתי להגיד לה שאין לנו. שאף אחד לא השתתף. לי יש חידון מוכן של 25 שאלות, והעברתי לה אותו. אחרי שכתבתי אותו לבד.
היא אמרה שהוא אחלה. שהמעריצות הישראליות אחלה, ושכל הכבוד לנו.
והמילים האלה נקבו בי, אני לא יודעת מה להגיד לכם יותר. איזה בדיוק מעריצות ישראליות? אני?
הרגשתי כל כך רע באותו רגע, אמרתי לה שאני אחזור אליה בשלב אחר. אחרי שאני אדבר אתכם, למרות שהיא הבינה את זה במובן אחר.
והנה אני, כותבת את המילים האלה. ומה אני אמורה להגיד לה? שאף אחד לא השתתף? שניסינו, ולא יצא לפועל? שצריך לוותר? שתמצא מעריצות אחרות שיעשו את זה איתה? מה, תגידו לי מה אני אמורה להגיד לה. רק תגידו לי.
כי אני? כבר איבדתי מילים. מזמן.
ובנימה "אופטימית" זו, אני רוצה לעבור למשהו אחר ~
א. עוד מנוי אחד הגרלת מנויים. המנוי ה- 15 יזכה בפרס לבחירתו, מקווה שזה יהיה מהר (:
ב. שאלה אליכם: עדיף לעבור למתכונת של פוסטים או להשאיר את הבלוג כמו שהוא?
ג. ככה או ככה, בפוסט הבא שיהיה מנויים מקבלים כלמיני דברים שווים להורדה. ואחרי שתתבצע ההגרלת מנויים הזאת, יהיו עוד ^^
ובנימה קצת יותר אופטימית מקודם,
טל (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Macy - Jonas Israel
