הבלוג גם בכתובת ~ www.jonas.col.li

בהצלחה קוו!

ג'ו מתראיין למגזין Deatils
זוכרים שהזכרתי את זה קודם, כשכתבתי שהוא ואשלי נפרדו? אז צריך (לדעתי) לפרט על זה קצת יותר^^
ככה נראה השער:

 ג'ו דיבר שם על דניאל (רוצים לשמוע משהו מטריד?  בהתחלה ג'ו ודניאל רצו להיות ביחד, אבל אחרי זה קווין התחיל לצאת עם דניאל והיא התאהבה בו.מטריד).

קטעים נוספים מהראיון (כל הציטוטים זה מה שג'ו אומר)-
על התבגרות: "אני מתבגר, המעריצים שלי מתבגרים. עברתי הרבה בחיים שלי בינתיים. יש סיפורים שלא בדיוק היתה לי הזדמנות לספר. כשכותבים עם אנשים נוספים יכול לצאת משהו שהוא לא רגיל, אבל צפוי."

על ההזמנה  להופיע  לפני אובמה ופול מקרטני: "לא ידעתי ממה להתרגש יותר. שמעתי את מקרטני אומר 'אני רוצה את הביטלס החדשים - ג'ונאס, לנגן בשבילי'"

על האלבום סולו שלו: "רציתי משהו שיהיה אפשר להשמיע במועדונים או במסיבות- משהו שאפשר לרקוד לצליליו- משהו כיפי- משהו שהוא אני. זה בטוח בגלל שאני גדל."

"מישהו אמר לך שאתה נראה כמו ג'ו ג'ונאס? כן. לחלופין- הם יגידו 'אתה נראה חמוד' או 'איפה האחים שלך?'. זה לא שאנחנו מתעוררים באותה מיטה, אתם יודעים'".

ג'ו עזב את הבית לפני שנה וחצי, וקנה דירה בלוס אנג'לס. לא מזמן, כשהתחיל לצאת עם אשלי (ששברה לו את הלב), הרעיון של לגור בבית לבד, בפרטיות, נראה לו מושך יותר. היום יש לו בית בניו-יורק ואחד בלוס אנג'לס. "בהתחלה, כשהגעתי לבית החדש בניו-יורק, כל הזמן הייתי שומע דברים והייתי בטוח שהוא רדוף," צוחק ג'ו. "אבל למדתי להכיר את האזור, והיום יש אזור שאני והמאמן שלי יורדים אליו חמישה ימים בשבוע."

הסינגל הראשון מאלבום הסולו של ג'ו יוצא בחודש הבא! תתכוננו D=

תמונות מהצילומים למגזין- גררו לחלון חדש לצפייה בגודל מלא

אגב, התמונה הלפני אחרונה היא התמונה החדשה של ג'ו בטוויטר D=

Concert For Hope 2011
אתמול היה הConcert For Hope 2011. בין האומנים שהופיעו היו סלינה גומז וג'ונאס.

תמונות בקרוב, וכנ"ל הסרטון של ההופעה. השירים שהם שרו-

*Fly With me

*When you look me in the eyes

*SOS

*Still in love with you

*Friday (קאבר)

*Tonight

*Lovebug

*Paranoid

*Burnin' Up

בחרו שירים יפים

האחים זכו ב-Flecking Awards כלהקה הכי טובה!

האחים זכו בפרס הלהקה הכי טובה ב"Flecking Awards" של "Flecking Records".
מולם התחרו ~ מארון 5, פאראמור, מקפליי, 30 שניות למאדים, "Kings of leon" , "Muse"אמ... "The Saturdays", קח את זה (כמובן שכל הלהקות אמריקאיות\בריטיות\כאלה, פשוט יש כאלה שזה נשמע מטומטם בתרגום), "JLS" ו- "The Wanted".

אחת הסיבות לבחירה היתה שהם הספיקו כ"כ הרבה- ארבעה אלבומים, שלושה סרטים, סדרת טלוויזיה עם שתי עונות ועוד לכל אחד מהם יש פרוייקט סולו.

מזל טוב D=

הסרטון הבא הוא לא שלהם- אבל אתם חייבים לראות את זה. ילדה בת 6 מספרת שניק שבר לה את הלב בזה שהוא רצה להתחתן עם חברה שלה או משהו כזה XD

אה, שניה, שכחתי לציין שזה חלום. זהו, שזה היה חלום שלה- וזה הזוי ברמות.

גם אתם חושבים שניק צריך לראות את זה?

לכל מי שלא ראה את הלייב צאט של קווין ודניאל \ את הלייב צ'אט של ג'ו, יש אותם פה. תהנו.

איזה מה אהבתם יותר? אהבתי את האלמו על השולחן של ג'ו P:

תקציר + פרק ראשון בפאנפיק החדש- My Point of view

מי שראה, בפוסט הקודם פרסמתי את שני פרקי הסיום ל-Love story (חמש-עשרה מיותרXD). אני אתגעגע אל הפאנפיק הזה, אבל הוא נשאר זמין לקריאה בבלוג למי שרוצה.

ואני, בתור אחת שאוהבת לכתוב- לא יכולה שלא להתחיל אחד אחר, כי נראה לי מיותר למשיך את Love Story, אז אני מתחילה אחד חדש.

הוא נקרא My Point of view - כלומר, נקודת המבט שלי. הסיפור, למי שהבין ולמי שלא הבין, הוא בגוף ראשון- כל פרק הוא מנקודמת מבט של אחד האחים (יכולים להיות גם שלושה פרקים ברצף מנקודת מבט של אחד מהם, דרך אגב).כרגיל, השמות של הפרקים באנגלית אבל הפרקים עצמם בעברית. התרגלתם, לא? XD

בכ"מ, פרק ראשון מנקודת המבט של ג'ו.

פרק ראשון- Hey, I'm Joseph

"ג'וזף אדם ג'ונאס, רד לכאן מיד!" נשמעה צעקה מהסלון. ניסיתי להתעלם, ללא הצלחה. קמתי, עייף, וירדתי למטה. הבטתי בשעון – הרי לא יכול להיות שזאת כבר השעה... וכרגיל, תחושת הזמן שלי רחוקה מהאמת.
השעה היתה אחת-עשרה בבוקר בדיוק. כלומר, שעוד בערך שעה יש לנו פגישה עם המעריצים- "Meet & Greet". ליתר דיוק, עם מעריצה אחת.
ירדתי במהירות למטה. זאת לא היתה אשמתי- הם לא העירו אותי. אוקיי... זה באמת נשמע מגוחך. רגע, ממתי קווין וניק מתעוררים מוקדם? כמעט תמיד קשה להעיר אותם כמו שקשה להעיר אותי.
"אני יודע שהייתי אמור להתעורר," אמרתי לפני שהספיקו לומר מילה. "אבל בכל זאת- מה אתכם? ממתי אתם מתעוררים כל כך מוקדם?"
"ג'ו, אני ער מתשע," אמר ניק. "זה נשמע לך מוקדם, יחסית ללוח זמנים שלנו?"
חשבתי רגע. מוקדם? אולי. אבל ניק צודק – הלוח זמנים שלנו להיום היה צפוף- אלא מה. טוב, ככה זה כשעובדים על אלבום סולו ואלבום של הלהקה במקביל. זמן זה לא דבר שיש בשפע בזמנים כאלה.
"בסדר, הבנתי," אמרתי בעודי מכין לעצמי משהו קטן לאכול. "אבל לא כדאי שנזוז, אם ככה?"
ההיגיון הכתיב ככה- או ככה חשבתי לפחות. אבל קווין אמר משהו שלא ציפיתי שיגיע.
"ג'ו, רצוי שתתלבש כמו שצריך לפני שאנחנו הולכים," הוא אמר. הסתכלתי על עצמי- הוא צדק. מישהו אי פעם הלך לראיון עם פיג'מה?
עליתי למעלה במהירות, והחלפתי בגדים. כן- הג'קט עור והסקיני ג'ינס יעשו את העבודה. לא יודע איזה עבודה, אבל זה מה שקווין נהג להגיד לא פעם ולא פעמיים כשהיו בוחרים בגדים ביחד.
ירדתי במהירות, חוטף את הפלאפון מהשולחן ודוחף אותו לכיס. שמעתי צפירה מלמטה- מה שאומר שהם מחכים למטה. יצאתי, נעלתי את הדלת, ורצתי למטה. בכל זאת- יש לי עוד מה להספיק, אני לא צריך ששני אחים זועמים ירדפו אחריי.
***
"אתם רואים? לא היינו צריכים להילחץ. בסוף הראיון נדחה בכמה שעות," אמרתי כשיצאנו מהבניין שבו היינו אמורים להתראיין. כלומר, עוד שעות שינה בשבילי.
"זה לא משנה, ג'ו," אמר קווין. "אנחנו הולכים עכשיו לפגוש את המעריצה, שכחת?"
"אה... נכון." מלמלתי. חשבתי רגע (כן, דבר נדיר, אני יודע)- הפגישה והראיון לא ממש הסתדרו. אם זה היה אמור להיות עכשיו... היינו אמורים להיות בראיון. "איך היינו אמורים להיות בשניהם?" פלטתי.
ניק הסביר לי בקצרה, והנהנתי לבסוף. נכנסנו לאוטו – הטויוטה קורולה של קווין, ונסענו משם.
"תגידו," אמרתי, "מישהו יודע איך קוראים למעריצה שאנחנו הולכים לפגוש?"

"לא," ענה קווין. "אני מניח שזה יהיה כרגיל- נכיר אותה באותו רגע, אתה יודע."
"כן... כנראה," מלמלתי והשתתקתי. ניק וקווין דיברו ביניהם, ואני הרהרתי.
בפעם האחרונה שפגשנו מעריצה היא ניסתה להתחיל איתי. כלומר, אני לא מאשים אותה- אבל זה לא העניין. כל פעם היתה שונה- מה יקרה הפעם? הן כולן חשבו שבשניה שהן יפגשו אחד משלושתם הם יתאהבו בהן והם יחייו איתם באושר ועושר, כמו בסיפור אגדה.
אבל (למרבה ההפתעה), זה לא היה נכון. היה להם קשה להתאהב במעריצות- במיוחד שכשאתה מנסה להגיד להן משהו הן צורחות.
האוטו עצר.
"ג'ו, אתה מתכוון לרדת מהאוטו מתישהו היום?" שאל קווין. הבטתי מסביב- שניהם כבר היו בחוץ, רק אני ישבתי וחשבתי שם. יצאתי מהאוטו במהירות ונכנסנו לאולם- ישר אל מאחורי הקלעים, שם היינו אמורים לפגוש אותה.
 והיא עמדה שם. היה לה שיער בלונדיני ארוך חלק, עם פוני לצד. היו לה עיניים ירוקות-כחולות, באחד הגוונים האהובים על ג'ו. היא לבשה סקיני ג'ינס אופנתי וחולצת טי-שרט של ג'ונאס.
הבטתי בה, מסוקרן. שני האחים שלי הלכו לדבר איתה, ואני מיהרתי להצטרף אליהם.
"היי," היא אמרה. "אני ג'סיקה".

"אני קווין, ואלה האחים שלי, ניק וג'ו." אמר קווין. היא חייכה- היא לא צרחה; זה לא היה שגרתי. היא לא צרחה, היא לא התעלפה, היא רק חייכה ולחצה את היד של קווין. סקרתי אותה שוב, מתעכב על החיוך שלה ועל העיניים העמוקות שלה.
"אני מוכן לעשות לה סיור," אמרתי. כולם הסתכלו עליי, מופתעים- כולל ג'סיקה. אף פעם לא הצעתי לעשות סיור לבד למישהי- בדרך כלל היינו הולכים שלושתנו.
"למה לא," אמר קווין להפתעתי. "אנחנו נצטרף אליכם עוד כמה דקות, בסדר?"
ניק הנהן, וקווין הוא הלכו. נשארנו ג'סיקה ואני- ואני התחלתי לחשוב. אולי בכל זאת זה לא היה חכם.

הרגשתי איך הלב שלי פועם במהירות... אולי היה עדיף אם האחים שלי היו שם. אבל זה לא משנה- זה לא שאני ארוץ אחריהם  עכשיו ואבקש מהם לחזור. בטח היתה סיבה שהם הלכו ; הם לא היו משאירים אותי ואת ג'סיקה לבד.
"אני יכול לקרוא לך ג'ס?" שאלתי. פלטתי דברים בלי לשים לב- ואיכשהו, אפילו זה לא היה אופייני לי. ואני מדבר הרבה.
היא הנהנה.
"אני יכולה לקרוא לך ג'ו?" היא שאלה. צחקתי. הראשונה ששואלת את זה... לא שזה באמת שינה משהו.
"כולם קוראים לי ג'ו," עניתי. התחלנו להסתובב, עוצרים בכל חדר, כשאני מספר לה למה החדר- או יותר נכון, מנסה.

היא היתה נחמדה. היא צחקה ממה שאמרתי (טוב, כמעט כל העולם צוחק ממה שאני אומר חצי מהזמן, מה השוני?), והרגשתי שאני ממש יכול להשתחרר איתה – ולמרבה השעשוע, זאת היתה הפעם הראשונה שנפגשנו.
לבסוף הגענו לחדרי ההלבשה שלנו. כן; גם לנו יש חדרי הלבשה- בערך. בעיקר בשביל להתרענן באמצע ההופעה- אנחנו עושים את זה הרבה.
לא נכנסו לחדרי הלבשה של קווין וניק (ובגלל זה אנחנו בדרך כלל מסתובבים ביחד ועושים את זה- בדיוק בגלל חדרי ההלבשה. אה, ובגלל שזה כיף), אלא נכנסנו ישר לשלי. היא התיישבה על הכיסא, לאחר מבט בחדר. הנהנתי- ראיתי בעיניים שלה שהיא רוצה לעבור לשבת על המיטה. אחרי הכל- זאת המיטה של ג'ו ג'ונאס. אם אני הייתי מעריצה מטורפת, גם אני הייתי רוצה. היא קמה והתיישבה על המיטה, ואני לידה. לא אמרנו כלום- אבל זה לא באמת שינה, יכולתי לבהות בעיניים שלה גם שעות (למרבה השעשוע, זה בדרך כלל הפוך).
התקרבתי אליה. לא נראה שזה הפריע לה- לשמחתי.
ולרגע, רק לרגע אחד, לא שלטתי בעצמי יותר.  נישקתי אותה- לא מוכן להרפות. הרגשתי איך היא מתמכרת להרגשה; היא לא התנגדה.
"ג'ו?" נשמע קולו של קווין מאחורי. מאיפה הוא צץ?! "אמרנו לך לעשות לה סיור במקום, לא בפה שלך."
"מרתק עד כמה שזה יכול להיות," אמר ניק- לא ברור אם בציניות או לא. התנתקנו, מסמיקים.

דעות? P:

המדריך המלא לחברה של ג'ו \ אן ואיירה- 711114 + 715080
המדריך נכתב לשם השעשוע בלבדP:

1. פתחי את הארון של ג'ו. נסי לא ללכת לאיבוד.

2. קחי כל דבר משובץ שיש בארון [תביאי שתי משאיות מראש] וזרקי לפח.
*חשוב-
תתעלמי מכל זעקות השבר של ג'ו, או שלא תצאי מזה.
*חשוב2
תבדקי בכל המקומות מסתור בארון, שהוא לא הסתיר כלום.

3. אספי כ-ל דבר מנומר שיש בארונו ה"קטנטן" של ג'ו וזרקי אותו למשאיות האחרות שהזמנת.
*שני החשובים עדיין תקפים.

4. הסבירי לו את זה בעדינות- "ג'ו, יקירי, אתה אינך זברה. על כן ניאלץ לזרוק את זה". אז קחי את כל הדברים המפוספסים את מצליחה למצוא... וזרקי, את כבר יודעת לאן.

 *שוב, א-ס-ו-ר להתעלם מחשוב וחשוב2. הם חיוניים להצלחת המשימה.

5א. התקשרי לכל הבנות במשפחה שלך. ודאי שיש להן טעם בבגדים, ואם כן גייסי אותן לעזור בניקוי הארון של ג'ו. (לא, לא צריך להביא ספריי ניקיון).
ב. התחילו לעבור על המדפים והמגירות. ודאו שלא נשאר שום דבר מנומר, משובץ או מפוספס.
*תתעלמי מכל דבר שג'ו אומר לך בנוגע לבגדים.

6. עברי על שאר הבגדים בארון וזרקי כל מה שלא נראה טוב (בערך שלוש רבעים מהארון, אבל לא משנה).
*תגרמי לג'ו לשתוק.

7. ועכשיו, אחרי שניקינו את הבגדים המזעזעים הגיע הזמן לעבור לאקססוריז!
א. עניבות- זרקי כל עניבה עם הדפס מכוער (מנומר, משובץ, מפוספס ודברים מכוערים אחרים).
ב. נעליים- תעברי על הנעליים של ג'ו. זרקי 90% מהנעליים הזוועתיות שלו. תשאירי חלק מהנעליים, לשימוש חוזר.
ג. צעיפים- תעיפי כל צעיף עם הדפס מכוער (מנומר, משובץ, מפוספס וכו'). תעבירי את שאר הצעיפים לאישור אצל קווין לפני שאת מכניסה אותם בחזרה לארון.
ד. כובעים- תזרקי את כל כובעי הצמר שיש לו. לאחר מכן תכריחי אותו למדוד את השאר כדי לראות שהם מתאימים לו. מה שלא מתאים- לאחת מהמשאיות.
ה. משקפי שמש- זוכרת את הקטע שבו קראת לבנות-בעלות-הטעם-בבגדים במשפחה שלך? תעשי את זה שוב. תביאי גם חברות וכל עזרה נוספת שאת יכולה לגייס, ותתחילו לעבור על משקפי השמש של ג'ו (3,567,891 זוגות... צריך עזרה והרבה). זרקו את כל הזוגות המכוערים (כן, זה ייקח כל היום).

8. ודאי שכ-ל מה שזרקת באמת ייעלם לנצח מחייו של ג'ו. כל עוד זה נמצא בכדור הארץ, ג'ו יוכל למצוא את זה...

9. צאו לשופינג, בליווי קווין. ודאי שאת וקווין עוברים על כל בגד שג'ו רוצה לשים בעגלה, ומוסיפים לו כמה בגדים יפים.

10. לכו לספר. תגרמי לו לעשות תספורת יפה (ובאותה הזדמנות תגרמי לקווין להחליק בחזרה).

11. לכו לצילומים ותצלמו את ג'ו במראה החדש. תוודאי שהוא מצטלם כמו שצריך.

בהצלחה! 

הערה: זה יהיה קשה יותר משזה נשמע...
הערה 2: אם ג'ו ממש מתחנן לבגד מסוים, תשאירי אותו, אבל אל תרשי לג'ו ללבוש אותו!

לפחות לא בפומבי.

מה דעתכם על המדריך? (:

קלטת האודישן של הג'ונאסים לדיסני!
מצאתי ביוטיוב את הקלטת אודישן שלהם לדיסני משנת 2006! (:

חשבתי שזה יהיה נחמד להעלות את זה לפה, מצאתי עוד כוכבים, אם אתם רוצים מוזמנים לבקש בתגובות ^^

למי שלא מזהה- השיר שהם שרים הוא Mandy. אחד היפים :)

פאנארטים.

שימוש אישי + קרדיט

אני אעלה את של קווין בעריכה, אני לא מצליחה למצוא אותו3>

קטע מתורגם מתוך ברנינ' אפ.

ראית שאהבתם את הרעיון, אז אני ממשיכה. והפעם: Texas State Fair.

*********

היריד בטקסס

שמענו שהולכים להיות הרבה אנשים ביריד בטקסס, אבל לא חשבנו שיהיו כל כך הרבה מעריצים שלנו יהיו שם  כדי לברך אותנו.

היה חם בחוץ- הטמפרטוה הגיעה ל-97 מעלות פרנהייט, עם 42% לחות. מישהו אמר לנו שאנשים התחילו להסתובב שם בשתיים לפנות בוקר כדי שיהיה להם מקום קרוב לבמה.

זה היה אתגר בשבילנו להסתובב ביריד, בגלל שהמעריצים ליוו אותנו לכל מקום. היה לנו קשה גם להגיע למקום עצמו- לא הצלחנו להגיע לשם בנסיעה,ולבסוף לקחנו הליקופטר.

היה כל כך כיף לעוף! עפנו מעל שורות של מכוניות שניסו ליסוע בדרך שבה היינו קודם. כשהתקרבנו, יכולנו לראות אלפי אנשים מהאוויר אבל לא היה לנו שום רעיון איך להיכנס לשם. כל הסצנה הרגישה כמו רגע אמיתי של כוכבי רוק.

כשהגענו לשם, היה לנו זמן לבקר את החברה הטובה שלנו דמי לובאטו, שאיתה צילמנו את קאמפ רוק. אחרי שבילינו חודשיים ביחד וצילמנו את הסרט, הכרנו אחד את השני דיי טוב. עברו רק כמה שבועות מאז שנגמרו הצילומים, אבל זה הרגיש כמו הרבה יותר. אנחנו אובים כשהחברים שלנו יכולים לקפוץ לבקר, כי לנו אין את ההזדמנות לעשות את זה כשאנחנו בסיבוב הופעות. זה היה אחלה לראות את דמי, אבל היינו צריכים ללכת במהירות כי זה היה זמן להופיע.

כשהגענו לשם, בליווי של השומר שלנו, ביג-רוב, היינו המומים כשעלינו על הבמה וראינו ש-50,000 מעריצים היו שם! באותו זמן, זה הקהל הגדול ביור שאי פעם היה לנו. לא יכולנו להאמין למה שראינו. זה היה מפחיד,אבל בדרך טובה. התרגשנו מאוד ונתנו את כולנו.

האתגר לא נגמר בסוף ההופעה. כולם שרו איתנו, ולאחר מכן שמענו ש-2,000 נערות התעלפו. תודה לאל שאף אחד לא נשלח לבית החולים, אבל זה בהחלט היה אחד המופעים האהובים עלינו. כולם נהנו, וזאת המטרה שלנו!