הבלוג גם בכתובת ~ www.jonas.col.li

מה נשמע? אנחנו פה בלילה הלבן השני של הבלוג *כפיים*! שוב, אני יודעת שכנראה הקבוצה שמגיעה לא גדולה [יותר גדולה מפעם שעברה, אני מקווה] אבל בכל זאת (;

הלילה הזה מוקדש ללהקה אחת - הביטלס!

רגע, מה? אופס, טעות בלהקה.. ככה זה שכשמושפעים מביטלסית בבית *אהמאהמאןאהמאהמ*. התכוונתי להגיד -  ג'ונאס!  

כמו שאמרתי, הבסיס של הלילה הלבן הזה הוא הפאנפיק, לכל אלה שאומרים שאני לא מעלה *אהמאהמדניאלאהמאהמ*, והולכים לעלות  הרבה פרקים. תסמכו עליי.

למעשה, הלילה הלבן גם מוקדש לעוד שתי בנות אבל אותן תגלו במהלך הלילה עצמו - כל אחת מהן תקבל עדכון לעצמה (;

אני לא הולכת לחפור הרבה על מה שיהיה [], אלא פשוט... חכו ותראו [הוא נראה כאילו יש לו בעיות בעיןXD]

בכ"מ, אני רוצה להזכיר ש-ב-10 עולה החלק הראשון של הפוסט ניק ^^

ציטוט מצחיק, מקודם , של אן - "I believe it was a tuesday when I cut your eye..."  - יופי של גרסא ל-"Forever And Always"

אבל זה לא העניין פה. נתחיל? (;

ד"א, בגלל שהלפטופ שלי דפוק  אם אני מעלה עדכון חמש או עשר דקות מאוחר יותר, זה לא אומר שנעלמתי לנצח

 שלום כולם! אנחנו מתחילים בעדכון הראשון: פרק 11  ואנימיצה (:

 פרק 11 - Special Guest

-מנקודת המבט של ניק-

- מנקודת המבט של ראיין-

מאט חזר לחדר, מחזיק בידו קופסא  קטנה שחורה. לא הסתכלתי עליו אפילו – אמרתי לו בקצרה שג'ו מגיע, זרקתי את המכשיר אליו והתבודדתי לי בפינה הקטנה. רציתי לדעת אם ג'ו קיבל את ההודעה שלי – כל מה שחיכיתי כהודעת תשובה זאת השורה השניה של השיר שלהם – "S.O.S", אותו שיר שציטטתי בהודעה שלי. וכשזה הגיע,  חייכתי לעצמי. הוא בדרך.

נעצרתי. ג'ו ידע שהגיע הזמן שהחלק שלו בסיפור הזה יסופר, והוא נשם נשימה עמוקה לפני שהתחיל לדבר.

אנימציה

 זאת מסרטון שמישהו עשה. מכירים את הסיפור שזרקו על ביבר בקבוק? ויש קטע בג'ונאס שניק חוטף לג'ו את הטלפון וזורק. אז מישהו עשה סרטון נחמד, וזה נראה כאילו ניק פגע בו עם הטלפון P:

אני פשוט מאוהבת באנימציה הזאת, ובסרטון. אני יכולה להסתכל על זה שעות *~*

עדכון שני (23:30) - דלטה גודרם 

כן, החברה של ניק. למה לעזאזל כתבתי אותה פה? בדיוק בגלל זה. היא החברה של ניק ולמרות זאת אף אחד לא יודע שום דבר עליה [מאיתנו, נראלי] מלבד גג שלושה שירים. אז החלטתי כן לכתוב עליה קצת, ובלי קשר, כמה שירים שלה, חמישה כפתורים מזעזעים שהכנתי ועוד באנר שהכנתי מתוך שיעמום ~

שם מלא: דלטה לי גודרם

תאריך ומקום לידה: 9 בנובמבר 1984, סידני, אוסטרליה.

דלטה היא? זמרת, כותבת שירים, מלחינה ושחקנית (מסתבר...)

קצת רקע:

*בגיל שבע הופיעה בפרסומת אמריקאית

*בגיל עשר החלה לקחת שיעורי פסנתר, שירה, משחק וריקוד.

*ב2002-2003 שיחקה בתור נינה טאקר באופרת סבון "שכנים, שכנים"

*ב-2005 שיחקה בסרט "Hating Alison Ashley"

*בגיל 15 חתמה דלטה עם חברת סוני.

*ב-2002 הוציאה את סינגל הבכורה מהאלבום הראשון שלה - "Born To Try" מתוך האלבום "Innocent Eyes"

*ב-6 ביולי 2003 הודיעה דלטה כי חלתה בסרטן.

*למרות הסרטן דלטה צילמה קליפ לשיר "Not Me Not I"

*דלטה היתה עם הארוס שלה שש שנים לפני שנפרדו.

שירים ~

 ("Innocent Eyes- פה")

("Lost Without You" - פה)

 ("Last Night On Earth" - פה)

גראפיקה-

עדכון שלישי (00:30)

מחר שמח :P

 אני רואה שיש פה תומכי ג'ויק, לא ראיתי את זה מגיע XD

אני נותת לפרק 22 הזדמנות בתור פרק ג'ויק, נראה איך זה ילך. שווה ניסיון

לא  ראית את זה מגיע, הא, אן?

אבל עכשיו אני מעלה פרק 12 (שהוא סוגשל חלק ב' לפרק 11), כמה תמונות של ג'ויק (כי הבנתי שיש לי קהל לזה) וסרטון ג'ויק חמוד. קיצר, עדכון ג'ויקי במיוחד D:

פרק 12 - My Mistake

ויתור זכויות: יוצרי "ללא עקבות" על השם אלנה, התיאור, העבודה... קיצר, על אלנה.

לא היה לי הרבה זמן לחשוב על מה שראיין סיפר, לפני ששני זוגות עיניים ננעצו בי. ניסיתי להיזכר בהתחלה – כל הסיפור אם האף בי איי... עכשיו, אחרי מה שקרה במחסן והסיפור של ראיין, הכל התחבר שלי. נשמתי נשימה עמוקה לפני שהתחלתי לדבר.

***

~

 

 (Joick - Fever)

 

 

מיכאל ומורן: ג'ויק זה לא אמיתי (לצערי הרב). הם לא גייז.  GET OVER IT.

 

עדכון רביעי (00:30)

את העדכון הזה אני מעלה מהכרום שלי, כי האקספלורר נתקע. בזמנים אלה אני מודה לעובדה שיש לי שני דפדפנים על המחשב (למרות שאת הכרום הורדתי בטעות. לא משנה).

בעדכון הזה אני מעלה את פרולוג לפאנפיק חדש שרץ לי בראש (לא בטוח שאני כותבת אותו בכלל. נראה)

מלבד זה, אני רוצה להעלות אתפרק 13. כן, כתבתי הרבה בשביל הלילה הלבן, ושכחתי להזהיר. :)

פרולוג- Letters To Nicholas

מנקודת המבט של ניק. 

 

אף אחד מהמכתבים האלה לא היו חדשים לי. עשרות אלפי מכתבים בשנה, של מעריצים מאושרים, שמקווים שאני אעזור להם. ככה זה כשאתה כוכב פופ עולמי.

מוסיקה מאז ומתמיד היתה העולם שלי, בין אם מדובר במערכת התופים הקטנה שלי מגיל שש או החשמלית שלי מגיל שתיים-עשרה. בין אם זה להופיע לפני המשפחה או להופיע מול עשרות אלפי מעריצים. זה תמיד היה העולם שלי- מאז ומתמיד.

הייתי קורא כמעט כל מכתב שהגיע אליי; אם היה לי זמן, כמובן. לצערי הרב זמן פנוי זה לא מה שהיה לי הרבה. אבל לאחרונה היו מכתבים שתפסו לי את תשומת הלב.

לא היה בהם  את שם השולח, או השולחת. הם רק דיברו עליי, על המוסיקה שלי- אפשר לקרוא להם מכתבי אהבה, אני מניח.

ויום אחד, אחרי המכתב העשירי, הייתי נחוש לצאת למצוא את השולח של המכתבים האלה.

פרק 13 - Torn Apart

-מנקודת המבט של ג'ו-

 

נשמתי נשימה עמוקה לפני שדפקתי על דלת חדרה של ג'סיקה. היא פתחה לי את הדלת, והבעתה התחלפה למשהו שלא יכולתי לקרוא כשראתה אותי. היא לא שמחה לראות אותי?

"ג'ס, תשמעי, אני ממש מצטער. אני יודע שלאחרונה נתתי לך את האשליה שאת לבד, אבל אני אוהב אותך ואני מתגעגע אלייך," לחשתי. אין תגובה. "ג'סיקה, אני מבין שאת כועסת עליי, ואני מבין את הטעות שלי עכשיו, אבל  המערכת יחסים הזאת לא תעבוד אם תמשיכי ככה!"

"אה, אז פתאום המערכת יחסים שלנו קיימת שוב? ג'ו, אתה לא יכול לשחק בי ככה! כבר שכחת את המכתב שכתבת לי?" היא שאלה בכעס. מכתב? על מה לעזאזל היא מדברת?

היא  דחפה לי ליד פיסת נייר, המכתב שאני שלחתי – כלומר, ש'אני' שלחתי. פתחתי אותו, מתחיל לקרוא בחשש. מי שזה לא יהיה, צרות היה הצד החזק שלו.

 

 

ג'סיקה,

אני יודע שלאחרונה לא התייחסתי אלייך הרבה, אבל לא היה לי הרבה זמן. אחרי הכל, האחים שלי, הלהקה והמעריצים תמיד במקום ראשון. את חייבת להבין – המערכת יחסים שלנו חייבת להיגמר. את אולי חומר טוב לשיר, אבל בסך הכל, את רק עוד מעריצה מטורפת. אף פעם לא אהבתי אותך, בעיקר ריחמתי עלייך ועל הסיפור שלך. אל תגידי שהנשיקה הרגישה אמיתית. אני שחקן, שכחת? בכל מקרה, נתראה בהופעה הבאה-

 

ג'ו.

 

 

בהיתי במכתב.  זה לא היה ממני  - אם אני הייתי כותב מכתב, ניק היה יושב לי על הראש כדי לשכנע אותי לעשות אותו כמו שצריך.  או לפחות לכתוב אותו בקצת יותר רגישות.

"ג'ס, אני מוכן להישבע באחים שלי- במוסיקה שלי, שלא אני כתבתי את המכתב הזה." אמרתי, מושיט לה את המכתב בחזרה.

"מעניין," היא מלמלה בארסיות. "לך, תחזור אל האחים שלך. אתה ואני גמרנו, ואני עוברת מפה מחר." היא לחשה את המשפט האחרון בכאב. "אני אוהבת אותך, ג'ו. ואני רוצה שתדע את זה." דמעה חמקה מעינה לפני שסגרה את הדלת, משאירה אותי להיות לבד.

 

***

-מנקודת המבט של קווין-

 

חזרתי מהסטודיו עם הגיטרה על הגב, כששמעתי קולות בכי עמומים מהשירותים הצמודים לחדר של ג'ו. דפקתי על הדלת בחוזקה, בחשש שמה שקרה לניק אז קרה לג'ו עכשיו. הם היו האחים הקטנים שלי- איך יכולתי לא לשים לב למה קורה איתם?

"ג'ו!" צעקתי, ממשיך לדפוק. "ג'ו, תפתח את הדלת!"

"לך מפה!" הוא צעק בחזרה. "תשאיר אותי לבד, קוו! תנטוש אותי כמו שג'סיקה עשתה, תשבור לי את הלב! אני סתם עוד אף אחד!"

על מה הוא מדבר לעזאזל?

"ג'ו, על מה אתה מדבר לעזאזל?! תן לי להיכנס או שאני פורץ את הדלת!" 

"פשוט תסתלק מפה, פול קווין ג'ונאס!" הוא צעק. "לעזאזל-"

 

 

"ג'וזף אדם ג'ונאס, ראשית, רק להורים שלנו מותר לקרוא לי ככה. ושנית, תפתח את הדלת הארורה או שהיא תיפול לך על הראש!" צעקתי. 

בשלב זה פרצתי את הדלת. מצאתי את ג'ו יושב באמבטיה, עם כל התרופות בבית מולו, כאילו התכונן לבלוע אותן. אספתי אותן במהירות והחזרתי לארון. לאחר מכן התיישבתי ליד ג'ו וחיבקתי אותו, מנסה להרגיע אותו. 

"ג'ו, אתה מוכן לספר לי מה קרה? לא ראיתי אותך כל כך שבור מאז שמנדי עזבה את העיר – או לפחות, זה מה שחשבנו," מלמלתי, משחק בשיערו באיטיות, כמו שידעתי שהוא אוהב. "תרגע, תנשום עמוק, ותספר לי מה קרה. בסדר?"

הוא נשם נשימה עמוקה. "ג'-ג'סיקה קיבלה מכתב," הוא מלמל. "מכתב שכאילו היה ממני. היא נפרדה ממני. היא הולכת מחר, למרות שאני עדיין אוהב אותה, והיא פשוט לא מוכנה להקשיב ל-לי."

הרגשתי איך אגרופי נקמץ. באותו רגע נשבעתי שבשניה שג'ו ירגע, אני הולך לדבר עם ג'סיקה. אם היא לא מקשיבה לג'ו, היא תקשיב לי. היא לא יכולה סתם ככה לשחק איתו.

ג'ו נשם כמה נשימות עמוקות לפני שהשתחרר מהחיבוק שלי. "תודה, קוו." הוא לחש. "אני אכנס להתרחץ קצת, להירגע."

הנהנתי ויצאתי מהחדר. הגיע  הזמן לשיחה עם ג'סיקה. רצתי לחדר שלה ודפקתי על הדלת, נכנס בלי הזמנה. היא ישבה על מיטתה וארזה את החפצים שלה – ג'ו היה רציני לגמרי. היא באמת מתכוונת ללכת. התיישבתי לידה.

"ג'סיקה, אנחנו צריכים לדבר," אמרתי. היא הביטה בי בסקרנות – לא התחשק לי ללכת במעגלים. זה היה נושא רציני, ואם היא חושבת שניק ואני לא נשים לב מה קרה, היא טועה ובגדול. "ג'ו הוא לא בובה. הוא לא כתב את המכתב  הזה."

"אתה לא יכול להוכיח כלום," היא טענה נגדי. כבר התחלתי לחשוב שהיא כתבה אותו בשביל להתחמק ג'ו. "קח את המכתב. תגיד לי שזה לא כתב היד של ג'ו."

היא הושיטה לי את המכתב. מבט אחד במכתב אמר לי שג'ו לא כתב את זה. "זה לא כתב היד של ג'ו," אמרתי בהחלטיות. חיפשתי בנרתיק גיטרה שלי – היה אמור להיות שם דף- הטיוטה המקורית של אחד השירים שלנו – "When You Look Me in The eyes". היה שם גם את כתב היד של ג'ו, בין היתר. לבסוף, אחרי ריקון של אחד התאים, מצאתי את הדף. הצגתי את שני הדפים לפניה, ומבטה נפל כשהבינה שג'ו לא ירצה לדבר איתה יותר – או כך היא חשבה.

 

"אני אלך בכל זאת. ג'ו לא רוצה אותי פה," היא מלמלה. נאנחתי, והתיישבתי לדבר איתה. למה הם לא מסוגלים להבין?

 

עדכון חמישי (01:00)

שלום D:

פואמה קטנה מאת אן ~

יש פה צב(ת),

שקוראים לה ג'ו,

הוא סינית ואף פעם לא מציל את המצב,

יש לי ג'ו.

THE END.

אלוהים, אני מרגישה מסטולה לגמרי (תשאלו את דניאל מה שלחתי לה בצ'אטXDDD). בכ"מ... בגלל שאין לי הרבה זמן - פרק 14!

פרק 14 - Bro's Time

-מנקודת המבט של ניק-

-מנקודת המבט של ג'ו-

***

I'm feelin' too alive~

עדכון שישי \ חמישי (לא בטוחה - 01:30)

חידון ג'ונאס

את התגובות לשלוח למייל של הבלוג ~ [email protected]

1) ניק הופיע במחזה שנה שעברה. איזה זה היה?

2) איך קוראים לשני הקאברים שהם עשו-2006?

את השאלות הבאות תוכלו למצוא בעדכון הבא~

 התשובות עולות בעדכון האחרון בארבע. 

ועכשיו- סרטון של קווין שר שיר שאבא שלו כתב "I Am Amazed"

כשהוא היה בן 9 O:

ד"א, אבא שלו חופר בהתחלה. עצה? תלגו על הדקה וחצי הראשונות.

עדכון אלוהים-יודע-איזה-מספר-כי-כבר-הפסקתי-לעקוב (02:00)

ושוב שלום D:

מה יש בעדכון הזה? עוד שאלות, פרק 15 ושאלת הימורים קטנה D:

6) מה הסרט האהוב על ניק? 

  7)  איזה טקס האחים הנחו (ובסופו חיכתה להם הפתעה)?

8) איך קוראים לאלבום שהוא אוסף לכבוד הולנטיין?

פרק 15 - Yes, Master

-מנקודת המבט של ניק-

-מנקודת המבט של אליס-

-מנקודת מבט מסתורית-

-נקודת המבט של ניק-

בהחלט, ג'וזף, המחשבה צצה משום מקום, כדאי שתעשה את זה מהר.

שאלת הימורים לתגובות: כמה גיטרות יש לקווין?

עדכון -עדיין-אינלי-מושג-איזה-מספר (02:30)

פרק 16 - Back Home, Broken

-מנקודת המבט של ג'ו-

כשיצאתי מהחדר,  לבוש בסקיני ג'ינס שחור וחולצת טריקו פשוטה, ניק ואני יצאנו לקנות את השרשרת.  הלכנו, על פי ההמלצה של אליס, לאחת מחנויות התכשיטים הקרובות.

-נקודת מבט מסתורית-

-מנקודת המבט של ניק-

-מנקודת המבט של קווין-

כשחזרנו הביתה, הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ למעלה אל הגיטרות שלי. התחלתי לנגן מנגינה עצובה, פורק את כל מה שהיה על הלב שלי. האחים שלי לא באו להפריע- כנראה כולם הבינו שהייתי צריך קצת זמן לבד. לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב את המנגינה, כשנשמעה צעקה מהסלון.

כדור בדולח תיפש ומטורף שחושב שג'ו לא סגול ולא בטוח שג'ו צריך שפם סגול. [כן, זאת אןP:]

אני ~~~~ קישור.

עדכון בסימן ג'ו והשפם (או למי שמעוניין, עדכון בשעה 03:00. כן, זה נורמאלי יותר)

או בשביל אן: השפם הסגול.

ובנימה אופטימית זו של ג'ו עם שפם ~

לילה טוב אנשים. ב-10 פוסט ניק חלק א' *פרסומת*D:

נשוב לשדר מחר ב-14:00.

~מנגינה מעצבנת כזאת שנמאסת על כולם אחרי שתי דקות~

נ.ב: אם כבר  אנחנו בסוף: אני שונאת את גוגל כרום.

And YES, I said it!

מסר מאת אן לסיום~

נכון שלג'ואי יפה שפם סגול?P:

לילה טוב לכולם! *ירח*

~הולכת לדפוק את הראש בקיר~

לילה טוב!