סיכום לילה לבן שני - 8.9
בשתי מילים? היה כיף. אני נעלמתי בשלב מסוים מהתגובות, אני יודעת, אבל לא היתה לי הרבה ברירה, שני הדפדפנים נתקעו והייתי צריכה לעבוד על העדכונים.
ברוב העדכונים עלו פרקים (אני אעלה החודש הרבה פרקים, אבל זה בשביל שני החודשים הקרובים. אל תתרגלו לזה), הפואמה של אן ~
יש פה צב(ת),
שקוראים לה ג'ו,
הוא סינית ואף פעם לא מציל את המצב,
יש לי ג'ו.
אני כתבתי גם שאני אעלה עדכונים על שתי בנות, בסוף שכחתי והעלתי רק על דלטה, העדכון השני היה אמור לעלות על סלינה כי אני מכורה(;
כמה ציטוטים שלי ושל אן מאתמול בלילה ~
1) אן: בן כמה ניק עכשיו?
אני: 13
2) אן: "את יודעת מי אוהב צ'קים?"
אני: "ני-נייט"
אן: "מה, זה גרסא משופרת של נינט?"
|שתיקה|
אן: "נינט 2.0"
3) אני: "אני מרגישה כמו גוגל כרום"
|שתיקה|
אני: "כואב לי הראש"
אן: "לגוגל כרום יש ראש?"
ובואו לא נשכח את ג'ו והשפם הסגול(;
תשובות לשאלות מאתמול ~
1) עלובי החיים
2) Year 3000 & What I Go To School For
3) Dear God & Joy To The World (A Christmas Prayer).
4) עוזר מנהל
5) פירות
6) Juno ("ג'ונו")
7) Teen Choice Awards 2009, כשבסוף הם הופיעו וגם זכו.
8) "Be Mine"
התשובה לשאלת הימורים - 23 גיטרות (!).
פרק 17 - The Challenge
-מנקודת המבט של ג'ו-
אני לא יכול להסביר מה קרה פה עכשיו. חזרנו הביתה, והדבר הראשון שעשיתי כשחזרנו הוא למצוא את ג'סיקה בשביל לתת לה את השרשרת. היא סירבה לגעת בה; היא כעסה עליי. שוב, על משהו שלא עשיתי. ממש כאילו השיחה שלה עם קווין לא שינתה כלום. אז הלכתי, ונתתי את השרשרת למנדי – רק בתור חברים, נכון? כלומר, חשבתי שאהבתי אותה שוב, ואז כל הסיפור עם ג'סיקה... אני מבולבל עכשיו. בשנייה שמנדי נגעה בשרשרת, משהו נכנס לי לראש. מצד אחד, זה הרגיש כאילו זאת היתה טעות לעשות את זה. מצד שני... אין פה צד שני. לא הבנתי מה קורה לי – כל המחשבות האלה, התמונות המחרידות... אז צרחתי.
קווין ירד אליי במהירות. ניק, שעמד בצד השני של החדר, רץ להביא לי מים. ואני פשוט בהיתי באוויר, מנסה לעכל את מה שקרה לי עכשיו.
"ג'ו? ג'ו? מה קורה?" שאל קווין בבהלה. ניק הושיט לו את כוס הזכוכית הגבוהה, מלאה במים, והוא הושיט לי אותה. לגמתי את המים באיטיות.
"אני... אני לא יודע," מלמלתי, משתעל קלות. "נתתי למנדי את השרשרת – אני אסביר אחר כך, ו... משהו צץ לי בראש. כמעט כמו סרט אימה." אמרתי. טיילור, מיילי וראיין ירדו במהירות למטה. עכשיו היינו כולנו. ולפתע, הכל נהיה שחור.
כשפקחתי את העיניים שוב הכל היה מטושטש. לא היינו בסלון בבית; בזה הייתי בטוח. ראיין, מנדי, מיילי, טיילור, ג'סיקה והאחים שלי שכבו באולם שבו היינו. הבטתי בו בסקרנות – ממש בקצה היה נצנוץ זהוב. היה מין מעגל במקום שבו היינו, בהתחלה, עם השמות של כולנו. השם של ג'סיקה היה באמצע. על פרקי הידיים שלנו היה צמיד ברזל, עדין, שעליו היה כתוב בחריטה את השמות שלנו.
ניק התעורר אחריי. הוא הביט בי בסקרנות, אבל אני רק משכתי בכתפי, מסמן לו שאני לא יודע איפה אנחנו. לבסוף, כולם היו ערים. הם נעצו בי מבט כאילו זאת היתה אשמתי. טוב, ככל הנראה זאת באמת היתה אשמתי.
"ג'ו, איפה אנחנו לעזאזל?!" שאלה טיילור, מנסה שלא להיכנס לפאניקה.
"אני לא יודע. אני רק יודע... מה אנחנו אמורים לעשות פה," מלמלתי. הם נעצו בי מבט מאשים. "אני נשבע שלא תכננתי את זה."
"אם ככה, תסביר לנו לפחות מה אנחנו אמורים לעשות," קווין אמר, מנסה להרגיע את כולנו. הנהנתי, ונעמדתי, כשהם נעמדים אחד אחד אחריי.
"אז ככה. דבר ראשון, אנחנו צריכים לעמוד במקומות האלה על פי השמות שלנו-" אמרתי, מצביע על מעגל השמות מסביב. "-ולאחר מכן, אני חושב שמישהו אמור לבוא."
הם הנהנו ונעמדו, כל אחד במקום שלו. לרגע אחד היתה שתיקה- שום דבר לא קרה, ולאחר מכן, ממש מחוץ למעגל, נעמדה דמות. היה לה ברדס; אף אחד מאתנו לא יכל לראות מי זאת היתה.
"אז ככה. אתם פה כי אתם קשורים בצורה כלשהי לג'סיקה," הדמות פתחה. "המשימה שלכם היא פשוטה- ללכת להביא את המפתח מהקצה של החדר, ממש שם. יש לכם שני חוקים מרכזיים: לכל אחד מותר לעשות צעד אחד בלבד, והיא –" היא אמרה והצביעה על ג'סיקה, "-חייבת להשתתף. תזכרו- עצה: אל תפעלו לפי הרגשות שלכם. אם מישהו יעשה משהו שלא לטעמי, הוא יתחשמל, בעזרת הצמידים שלכם. ברור?" היא לא חיכתה לתשובה. "בהצלחה."
ואז נשארנו רק אנחנו בחדר. הבטתי בהם במבט מתנצל, כאילו אני גררתי אותנו לכל זה, אבל קווין רק סימן לי להירגע.
"ג'ו, אין לנו זמן לזה עכשיו. צריך למצוא תכנית," ניק מלמל.
"יש לי רעיון. אנחנו נלך צעד אחד עד למפתח - כל אחד ימשיך את הצעד של האחר," הבטנו בו בבלבול. "זה פשוט – בערך. כל אחד ילך צעד אחד כמו שנתבקשנו, ימשוך את זה שאחריו וזה שאחריו יעשה צעד, עד שהאחרון או האחרונה יגיעו, יקחו את המפתח ויעבירו אותו לראשון," הוא הסביר.
"רעיון גאוני, קוו!" קראתי בהתלהבות. "אנחנו יכולים לסדר את זה. תסתדרו בטור – קוו, אתה תהיה ראשון. ניק, אתה אחריו, אני אחרייך, טיילור אחריי, מנדי אחריה-"
"ג'ו, מנדי היא רוח רפאים!" מיילי גלגלה את עיניה. היא קפצה כשהרגישה את צמידה מתחשמל ."אני מניחה שהיא יכולה להשתתף בכל זאת."
"-מיילי, את תהיי אחרי מנדי, ראיין- אתה אחרי מנדי וג'ס, את תביאי את המפתח." קבעתי את הסדר, מתעלם מהקטיעה של מיילי. "ברור?"
הם הנהנו, והתחלנו לעבוד על פי התכנית.
-מנקודת מבט של המאסטר [מסתורית]-
"זה לא היה אמור לקרות!" דפקתי על השולחן בכעס אחרי שאליס חזרה מההסבר שלה. "הם לא היו אמורים לבוא! ג'סיקה היתה אמורה לבוא לבד!"
"מאסטר?" שאל מת'יו בחשש. "מה אתה מתכוון לעשות?"
"יש להם תכנית. הם ינסו לצאת; אני אדאג שג'סיקה תעשה יותר מידי טעויות, ותמות. אני עושה את זה בשביל לנקום בג'סיקה, לעזאזל. וכמובן, אל תשכחו להשאיר את השאר בחיים. זה חשוב." הוא מלמל . "אני אציג את עצמי כשהם יגמרו, שידעו מי ארגן את כל זה."
"אתה בטוח שזה חכם?" שאל מת'יו בהיסוס. "אחרי הכל, כל מה שיש ביניכם עלול להיהרס."
"אני בטוח," אמרתי בשקט. "הם ידעו מי עשה את זה, לא משנה מה ההשלכות. הכל בשביל לנקום בג'סיקה."
"מה שאתה רוצה, מאסטר." מת'יו מלמל. "מה שתרצה."
מחר חלק ראשון של הפוסט ניק!
בקרוב יעלו גם מידע על הסיבובי ההופעות שלא כתבתי, מיד אחרי פוסטי מידע. החודש הזה הולך להיות חודש עמוס.
ד"א - ב-8.9 הבלוג בן שנה! יש בקשות מיוחדות לספיישל? דברו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Macy - Jonas Israel
