וואו. ניק בן תשע עשרה, זה פשוט לא נתפס לי. מאותו ילד בן שבע שהיה בברודווי, שכבר אז הצליח לכבוש את כולם, אותו ילד בן שתיים עשרה שהתחיל לנגן על גיטרה ושנה אחרי זה הוציא אלבום, אותו אחד שהפך להיות הצלחה מסחררת ברחבי העולם, אותו אחד שהוציא אלבום סולו לבד, בן תשע עשרה.
משהו בעניין הזה, כמו שכתבתי, פשוט לא נתפס לי. מבחינתי הוא תמיד יישאר בין 16 ל-18. הוא עשה כל כך הרבה בזמן הזה, יותר ממה שרוב האנשים עשו בכל החיים שלהם, תוך כדי התמודדות עם סכרת, והוא תמיד ממשיך לחייך אלינו ולהבטיח: "A little bit longer and I'll be fine". אותו ניק בן 19 היום.
אז מה אני רוצה לאחל לניק? שישאר בדיוק כמו שהוא. הוא בן אדם מדהים, אכפתי, הוא השראה- לא לתת לשום דבר לעצור אותך, למשל. הוא מצחיק, בדרך שלו, הוא מקסים, ובואו לא נשכח את העובדה שכולנו מכירים אותו בגלל הכישרון שלו. אותו אחד שלימד את עצמו בגיל שש להתחיל לנגן על תופים והתחיל לשיר מגיל כל כך צעיר, הכישרון המטורף הזה.
אני מאוד מקווה שהוא יהנה מהיום הזה. רק חשוב שהוא ידע (ואת רוב החפירות שלי אני גם מתרגמת לאנגלית), שאנחנו תמיד פה. אנחנו תמיד נתמוך בו, נעזור לו ונהיה שם בשבילו. כי כאלה אנחנו, הג'ונאסיות (וג'ונאסים).
מזל טוב, ניק ♥
וזה מה שקורה כשאני לא בחו"ל ויש לי זמן לשבת לחפור... :)
אני אשמח לראות גם את הברכות שלכם בתגובות, אם מתחשק לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Macy - Jonas Israel
