מן הסתם

בטיפול אני תמיד אומרת שאני עייפה ותמיד אומרת שאני לא יודעת ושמה צריך לעשות

כמה אני ואדם דומים באופי זה כואב לגלות שוב דברים שידעתי

והקראשים המטומטמים שלי שאני אפילו לא מרגישה רע לגביהם

החלום שלי רדום
אני רועד מתוך שינה
דומע בין אנשים ברחוב
כמו ילד קטן
דואה בחלל
בין כוכבים זוהרים בחושך

מפחיד אותי
שלא מפחיד אותי
שהמטוס שלי יפול לים

יום יבוא
ואני חדש
ואת פה

מכינים אוכל לכבוד החג
ואת מנגנת ניגון שקט
על פסנתר ישן
ואם אני נופל
את נופלת יחד איתי
ואם את תשמחי
אני אשמח יחד איתך

[רכשתי את ריקוד ואת בין רעש לקול והלב שלי שלם יותר]