אני מפחדת לצאת מהחדר
ואני מפחדת לסגור את האור
כי אז אולי אולי היא תחזור
השדה
ש(לא) ראיתי במראה
שהייתה רחוקה ובתוכי ושלווה
ואני עומדת מולי (ומולה)
ומנסה להרגיע אותי
בעובדות שאני יודעת על עצמי
אבל גם היא רואה אותן
והן לא חשובות הן לא מנכיחות הן
לא מספקות לי מנוח ותשובות
וזה כמעט תמיד קורה כשאין אורות
או דווקא כשאני הולכת
ברחוב
ואז מגיעה מחשבה
זה לא אמיתי
ואני מתנערת כמו כלב מפרעושים
מציקים (לא קיימים)
ולי יש כבר כל כך הרבה שנים פרעושים
אבל עכשיו הם גדלים וגדלים
וכבר לא פרעושים
כבר עצים, גדולים, שקועים נבולים
בתוכי
והם יודעים הם יודעים
ובהם השדה
כבר לא עוזרים הסיפורים
כי עכשיו כולם יודעים
(אני והשדה והעצים)
אז אני לא יוצאת מהחדר
אבל אני כן אכבה את האור
כדי שאולי אצליח לישון
ואולי היא לא תחזור