תמיד חשבתי שאהיה בין הראשונים בגילי שימותו.
גיבור מלחמה, יוצא יחידה מובחרת או חולה מחלה חשוכת מרפא. 
עם השנים שמתי לב שהמוות בדרכים אלו לא וודאי, אז פשוט דאגתי לעצמי בדרכים אחרות.
אני יודע שמוות באקדח לא מרשים.
אני יודע.
אבל אתם חייבים להבין...
תלייה דורשת ידע מועט וחבל, ואני מהגברים שאפילו בניות מסוג "עשה זאת בעצמך" נראות להם כמו מדע טילים.
(חוץ מזה שחניקה זה סבל לא קטן, ואני, מה כבר ביקשתי. לא לסבול. בסך-הכל למות, וזהו.)
דקירות זה מורכב. וכואב.
ואם לא אדקור בדיוק בעורק, או בוריד?
אין לי תואר בביולוגיה ואפילו שיעור אחד מהתיכון איני זוכר. איך אדע לקלוע בדיוק לנקודה שתהרוג אותי הכי מהר?

(חוץ מזה שזה מלכלך ואישתי שונאת שאני מלכלך.)
טביעה דורשת זמן וכוח רצון.

ועם כמה שאני רוצה למות, לא נראה לי מאוד מהנה לבלות זמן לא קצר מתחת למים.
(חוץ מזה, אני גם אוהב להתקלח, וזו חתיכת הריסת חוויה, וחבל.)
אז נשאר האקדח.
(חוץ מזה, מה עוד יכול לעשות אדם שאין לו אוייבים, מחלה מסוכנת או אישה ממש רעה, חוץ מלדפוק לעצמו כדור בראש?) 

השארתי לך פתקים ברחביי החדר (זה נכון דרך אגב)
כדי שלפחות אחרי מותי
תוכל לאמר שהכרת אותי. 

(זה זכר או נקבה?) 

         
למה אני פה אם אני לא יודעת להעריך כלום