נו, כמה זמן לא עשיתי פוסט שהוא בעל שני נושאים על הפרק או יותר?
טוב אז החתונה עוד 3 ימים ( אני כבר לא מחשיבה את היום כי הוא כבר נגמר. מבחינתי היום זה כבר מחר).
אז כן. יש בסוף חתונה ארורה לעזאזל!
ואני באמת, מכול הלב, באמת, לא יודעת אם אני אוכל לשמוח בשביל אח שלי. באמת שאני לא מסוגלת.
אני ממש מתאמצת לשמוח אבל העצב מתעקש לתפוס את המקום של השמחה. הוא ממש גובר עליו. כאילו אומר ' תן לה להיות עצובה שמחה בחייך. אם היא לא רוצה לשמוח שתהיה עצובה. שלא תשמח''.
והשמחה בטח נאבק בו ואומר '' ס'תלק מכאן עצב! זאת חתונה לכול הרוחות! תן לילדה לשמוח!''.
אין לי באמת מושג מה קורה שם בין העצב והשמחה,
אבל כרגע אני פשוט עצובה בשבילו, ואפילו את מילת הכבוד ' מזל טוב' אני לא מסוגלת להגיד לו. שלא לדבר על לברך אותם ב ' תהיו מאושרים ותחיו באושר ואושר'.
וזה לא מרוע. באמת. אני פשוט לא מסוגלת לשמוח בשבילו ( עד כמה שאני רוצה), ואני ממש לא מסוגלת.
ואני ממש לא חושבת שאהיה מסוגלת לעמוד מתחת לחופה ולהיות שמחה בשבילם. לא יכולה. לא מסוגלת!
אז ההורים שלי החליטו שבשביל כול האורחים והחברים שלהם הם יעשו הצגה שהם ' שמחים ומאושרים'. אני לא מסוגלת לביים הצגה מזוייפת של שמחה.
מצטערת. זאת פשוט לא אני. או שאני שמחה או שאני עצובה. אי אפשר גם וגם. אני יכולה לשחק אותה שמחה אבל זאת תהיה שמחה מהולה בעצב.
ולמי בעצם אני משקרת? אני בכלל לא שמחה שהם מתחתנים! הייתי מאושרת יותר אם הם לא היו מתחתנים!!
והוא היה מוצא לעצמו נקבה רווקה בת 20 או 30+ שרוצה להתחתן ולהביא לילדים לעולם וגר איתה באיזה בית נורמלי בתל אביב.
בוינה אין לו משפחה ואף אחד לא מכיר אותו שם לעזאזל!
הוא עושה טעות. טעות גדולה. ועצוב לי בשבילו שזאת הדרך שבה הוא בוחר ללכת בה.
אני אומרת לכם; הוא יחזור על ארבע מוינה. על ארבע! כמו כלב בעטו אותו מכול המדרגות! אני לא אתפלא אם זה מה שיקרה בסוף.
טוב נו, החתונה הארורה הזאת כבר יצאה לי מכול החורים. לא נישאר כבר עשן בשביל זה. כול הרוח יצאה מין המפרשים.
~~~~~
הנושא השני:
קיבלתי היום את צי'קו! ( הנסיך שלי *~~*) אחרי הרבה זמן שלא רכבתי עליו ( הוא סוס טיפשים!), ו... טוב עם צי'קו יש עבודה מסויימת שצריך לעבוד איתו ברכיבה,
וכשאני לא מקבלת אותו במשך כמה שיעורים רצוף אני מתחילה לשכוח את העבודה הזאת שצריך לעשות איתו שזה: לא למשוך לו בכלל בפה, לתת לו להוריד את הראש למטה, ללחוץ חזק עם הרגליים כדי שילך קדימה.
והיום אחת הרוכבות אמרה לי שרכבתי עקום.
זה לא פגע אבל כן עשה לי כאב קטן בלב.
הרגשתי גם שרכבתי דיי עקום היום.
טוב מה מצפים? להם ( לנבחרת שמתחרה כול הזמן בתחרויות) יש את צי'קו כול הזמן! אז מה הפלא שהם יודעים לירכב עליו טוב יותר ממני!?
כשאני לא מקבלת את צי'קו באופן קבוע אז ברור שהרכיבה שלי עליו לא תהיה מושלמת קיבינמט!
אז היום מתסבר שהייתי קצת נוקשה איתו, ומשכתי לו אפילו כשלא התווכנתי וזה דיי תסכל אותי. כי כשעברנו מעל המכשולים אז הפרעתי לו עם הידיים שלי לראות קדימה ולכן בקנטר ( דהירה מהירה) הוא נפל פנימה וחזר לטרוט( דהירה קלה).
בקיצור אני לא יכולה לירכב מושלם על צי'קו כשאני רוכבת עליו פעם ב... מבינים?
זה לא הוגן לצפות ממני לירכב עליו בלי שגיאות.
אני זוכרת איך לעבוד איתו, אבל כשאני לא רוכבת עליו הרבה זמן אני מתחילה לשכוח קצת את העבודה הזאת.
והיום זאת הייתה בדיוק התוצאה של חוסר הפערים האלה כשאני לא רוכבת עליו.
כמובן שילדי הנבחרת ידעו טוב יותר לירכב עליו כן? כי הם מתאמנים איתו במשך כול השבוע בגלל התחרויות הארורות האלה!
בכול אופן כשאני כן מקבלת אותו , אני באמת משתדלת לירכב עליו הכי טוב שאני רק יכולה, ולהנות כמובן.
אז זהו.
רק שהחתונה המזדיינת הזאת תיגמר כבר, ויהיה סוף סוף שקט בבית ולא נצטרך יותר לדאוג לכלום ושום דבר שקשור לחתונה הדפוקה והארורה הזאת!
* ולעזאזל על הקללות המעטות בפוסט הזה. אני כבר מושפעת פשוט מהספר האחרון שקראתי שניקרא ' מאהב מהאופל' שהיו שם מלא קללות עסיסיות. וזה דיי השפיע כנראה על אוצר המילים שלי*
עריכה~
אני חושבת שבחלק מהזמן של החתונה אני הולכת לשבת על הבר בחצי מהזמן, ולדפוק צ'ייסרים בכמויות עד שאני אשתכר! אשתכר עד מוות על הדיכאון והעצב שאני ארגיש בחתונה הארורה הזאת!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
