my cold evil world!

הפסקת אש מה? הגיע הזמן לא? מעניין כמה זה זה יחזיק הפעם.

כבר ארבעה ימים שגוש דן ותל אביב בלי  הזעקות. זה מעולה! אפשר לחזור בערך לשגרת חיים רגילה? הלוואי.

הרבה האמת קרה, ואני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.

חוץ מהעובדה ששוב הסופ''ש הסוער חוזר! *~*

היום  ירד מבול והיו רעמים וברקים ממש חזקים! אני אוהבת את החורף מאוד! יש בו משהו כייפי ונעים כזה, חוץ מהעובדה שהוא נותן לי השראה מעולה לסיפורים שלי.

ו... שבועיים אחרי החתונה של אחי ( שלא התקיימה תודה לאל), הוא תקוע בבית שבור, מרוסק, בדיכאון רצחני, לא אוכל, לא מתפקד, לא מדבר עם אף אחד, לא עובד, תקוע בבית, מתעלם מכולם, והתחיל לבקש כסף מהחברים שלו.

קבצן הוא עוד לא היה. מבינים? הוא הפסיק לעבוד כי אין לו בשביל מה. אין לו מטרה. קודם הייתה לו- החתונה. עכשיו אין לו, והוא בבית שלנו. תקוע ועצוב.

אני לא מסוגלת לראות אותו ככה יותר, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.

אני יכולה להגיד לו אלף אחת ודברים מפה ועד מחר אבל הוא לא יקשיב לי. הוא גם לא מקשיב להורים שלי...

תשמעו, המצב פשוט עצוב. לגמרה עצוב.

מה שעצוב עוד יותר היא העובדה שהוא לא מוכן לשחרר אותה! הבחורה אשכרה לא רוצה אותו! והיא אומרת את זה, והוא לא מוכן להרפות ולשחרר אותה!

אתם בטח מכירים את המשפט ש ' אם אתה אוהב מישהו, תשחרר אותו' נכון? מי לא מכיר. אז אח שלי עושה בדיוק ההפך מין המשפט הזה. הוא כול כך אוהב אותה שהוא לא מוכן לשחרר אותה בשום מחיר! הוא מנסה בכול  דרך אפשרית להשיב אותה בחזרה אליו, והיא פשוט דוחה אותו בכול פעם מחדש.

תאמינו לי הדיכאון שבו הוא נמצא כרגע לא ישיב אותה בחזרה אליו.

אני מתה להגיד לו שיפסיק לרדוף אחריה ולהציק לה. כי הבחורה אם תרצה אותו היא יודעת יפה מאד להתקשר ולהגיד שהיא רוצה אותו בחזרה. יפה מאוד!

רק שהוא  לא מוכן להקשיב, ולכן אין בכלל טעם להגיד לו את זה.

הוא נעול עליה כמו צבת של סרטן שלא מוכן לשחרר את הטרף שלו.

זה משגע אותי שהבחורה הזאת פשוט משפילה אותו ועושה ממנו פודל! אשכרה פודל!

זה אומר שאם היא עכשיו מתקשרת אליו ואומרת לו ' אני רוצה אותך, בוא לוינה' הוא לגמרה יעשה את זה! הוא עד כדי  כך נואש שהוא יהיה מוכן עכשיו לעשות הכול בשבילה רק כדי שהם יחזרו להיות ביחד.

מבינים עד כמה המצב עצוב?

כול שמחת החיים נשרה ממנו בגלל הכלבה הזאת! היא הרסה לי אותו לגמרה! וזה מתסכל.

אני לא מסוגלת לראות את זה יותר. מצטערת.

ועצוב לי שאני לא יכולה לעשות כלום בעניין.

הוא פשוט מתרחק, ולא מוכן לדבר עם אף אחד יותר.

אמרנו כבר את כול מה שהיה לנו להגיד, וזה כבר לא תלוי  בנו יותר.

זאת כבר החלטה שלו מה לעשות הלאה.

אני במקומו הייתי מקבלת את העובדה שנפרדתי מחבר שלי, וממשיכה הלאה בחיים שלי. ( ואין לי כרגע חבר).

הוא פשוט מסרב לקבל את העובדה שהם נפרדו.

התקווה שהם יחזרו להיות יחד, עדיין מקננת בו. תקווה קלושה בואו נגיד ככה. זה עצוב. אני יודעת.

הוא יחזור להיות שמח רק אם הם יחזרו להיות יחד.

אם לא, אז הוא ימשיך לטבוע בצער של עצמו עד סוף החיים.

אני פשוט  לא רוצה להמשיך לראות את זה יותר.

זה כואב מדיי, ועצוב לי מדיי כול המצב הזה.

אז... מה אני אגיד?

שמח כבר לא יהיה במשפחה הארורה הזאת.