וידיד שלי ממש ביאס אותי!( כן אחרי ארבעה חודשים שלא דברנו) הוא סוף סוף ענה לי הבן זונה המזדיין הזה!
והוא גרם לי להרגיש רע יותר מכפי שהרגשתי עד עכשיו!
הוא הפך אותי ליותר כלום ממה שאני.
הוא בעצם גרם לי להרגיש שאני לא בסדר, שאני זאת שגורמת לו להרגיש רע ובגלל זה הוא מתרחק ממני.
אולי אני באמת לא בסדר.
ואני יותר מדיי קשה, כבדה, ודיכאונית לאנשים.
הוא אומר שאני קשה ושהוא כרגע לא מסוגל להכיל אותי.
אבל אם באמת היה אכפת לו ממני, הוא היה מנסה להתמודד איתי.
אבל הוא הרים ידיים! הוא וויתר! הוא לא מוכן אפילו לנסות להתמודד איתי ולנסות להכיל אותי!
הוא אומר שאני מכניסה אותו לדיכאונות...
בסדר אני שונאת את החיים האלה.
והוא גם אומר שאני מדברת על עצמי. זה ממש לא נכון!
אם הוא לא רוצה שאני אשתף אותו בדברים שקורים לי אז בדיוק הוא רוצה לעזאזל!? שאני אשקר לעצמי שהכול בסדר בחיים ושאני מאושרת!? זה יהיה שקר אחד גדול לעצמי וממש לא נכון!
והאמת בכול פעם שנפגשנו אני כמעט לא דברתי. כמעט בכלל לא!
אני לא מבינה מאיפה לעזאזל הוא בא לי עם כול היציאות האלה!
חברות שלי הציעו פשוט להתרחק ממנו ולשכוח ממנו.
לעזוב אותו.
למה זה מגיע לי הסבל הזה? למה? ;~;''
אבל יודעים מה? כנראה שהיחס הקריר הזה ממנו ובכלל מאנשים כנראה באמת מגיע לי.
אולי אני באמ ת כזאת נוראית כמו שכולם אומרים.
אבל הכאיב לי שהוא הראה לי את מי שאני באמת כשהוא הציב מולי מראה והראה לי את כול התכונות הרעות שלי.
זה ממש כאב! ופגע בי. אני חושבת שזה פגע לי בלב ובעיקר באגו שלי ( שלא חשבתי שיש לי בכלל).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
