מה לעזאזל לא בסדר עם כולם!? למה כולם חייבים תמיד לבאס אותי!?!?
מה אני עושה לא בסדר שמרחיק את כולם ממני!?
למה אף אחד לא רוצה להקשיב למה שיש לי לומר אף פעם!?
למה כולם בורחים ממני ולא מוכים לעזור!?
גם ידיד שלי וגם חברה (אחרת) איכזבו אותי עכשיו בגדול!
רציתי להיפגש עם ידיד שלי כדי לדבר איתו על כמה דברים (וגם כי אני מרגישה שבכדי להמשיך לקשר הבא אני חייבת להשתחרר ממחשבות עליו) ואז הוא אומר לי שהוא לא רוצה להיפגש איתי כי הוא לא רוצה לפגוע בי כי לא היה בינינו כלום.
כאילו וואט דה פאק!? אז מה אם לא קרה בינינו כלום, אי אפשר סתם להיפגש ולדבר כמו פעם!? מה הקטע!? כבר תכננתי על הפגישה הזאת במשך כמה זמן ועכשיו הוא מנפץ לי אותה!? למה בכלל שיפגע בי!? הוא מעולם לא פגע בי.
ונכון שלא קרה בינינו כלום כי אני עצרתי את זה! אם לא הייתי עוצרת את זה אז אולי כן היה קורה.
לעזאזל גברים! לעזאזל קשרים! לעזאזל יחסים עם גברים! פאק אהבה! שתיחרב! פאק עם הכולל!!!
וחברה שלי הציעה שנצא לקניון לשתות קפה, והיא רצתה שגם השנייה ( זאת שבחו''ל תבוא, אבל היא בחו''ל) אז היא אמרה שבלעדיה זה פשוט לא שווה (כי תמיד יש צחוקים עם השנייה).
ואז היא אמרה לי לבדוק אם יש סרט , אז אמרתי לה שאין לי עצבים לסרט כי יש לי המון דברים על הראש ואז היא אמרה שגם לה יש והיא צריכה את השקט והלבד שלה.
אז וואט דה פאק!? אם אין לה כוח למה להציע את היציאה הארורה הזאת מההתחלה!?!?
זה גם הוכיח לי בעיקר שרציתי לדבר איתה על המון דברים והיא פשוט בחרה להתעלם ממני וזה אומר שהיא פשוט לא רוצה להקשיב לדברים שיש לי להגיד לה!
זה ממש פגע בי! ממש! שניהם פגעו בי!
הוא לא רוצה להיפגש איתי כדי לא לפגוע בי
והיא לא רצתה להיפגש כי אין לה כוח וגם כי החברה השנייה בחו''ל.
אז היא אמרה ששבוע הבא נלך לסרט (אולי לזה שרציתי. לא בטוח).
בכול מקרה כשיצאתי החוצה הרגשתי הכי לבד שבעולם. הרגשתי שאין לי על מי לסמוך ברגע האמת. שאין לי עם מי לדבר ואת מי לשתף, כי אף אחד לא רוצה לשמוע אותי או להקשיב לי.
אז מה לעזאזל כול זה אומר עלי!?
שאני... מה!?
דפוקה?
קשה?
מאכזבת?
מייאשת?
כבדה?
לא ראויה לאחרים כדי שישארו אותי?
אמרתי לכם... לא באתי לעולם הזה כדי ליהנות. באתי כדי לסבול! וכולם סביבי מוכיחים לי את זה יום יום שזה נכון!
שלא נועדתי ליהנות אלה לסבול עד סוף החיים שלי.
ודיברתי איתו היום... והייתי פשוט מתוסכלת. הרגשתי הכי אבודה בכאוס של רגשות מוחלט.
אני לא יודעת אם זה פחד...
אבל כן גורם לי להוריד חומות והגנות שבניתי לעצמי במשך השנים כדי לא להיפגע.
אני לא יודעת איך הוא מוכן להמשיך לסבול אותי. באמת.
כי כולם פשוט מאכזבים אותי ובסופו של דבר בורחים ממני.כולם. אפילו הפסיכולוגית שלי ברחה ממני לחודש שלם.
אז על מי לעזאזל נישאר לי לסמוך!? עם מי לעזאזל אני יכולה לדבר ולדעת שהוא לא יברח ממני גם אם אני קשה?
אני פשוט איומה.
באמת.
תראו.
ותבינו את זה כבר! כדי שתוותרו עליי באמת.
כולם אכזבו וברחו ממני.
נישארתי לבד. ממש לבד. בלי אף אחד.
זה כואב. ממש כואב.
אבל אם באמת הייתי מצפה מהם שיהיו חברים גודל האכזבה מהם הייתה ממש גדולה.
מכיוון שאני כבר ממיזמן לא מצפה מהם אז זה פחות כואב.
כנראה שחברות אמת נמדדת ברגעים הכי קשים אפילו הכי קטנים.
ונראה ששלושת החברים האלה לא עומדים בקריטריון של 'חברות אמת'.
כי אם היה לי קורה לי משהו , לא נראה לי שהיה להם ממש אכפת.
עכשיו אני צריכה אותם והם מעדיפים פשוט להתעלם ממני ולא להקשיב לדברים שיש לי לומר.
נראה לי שכול העניין הזה מוציא אותי באור לא כול כך טוב נכון?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
