אני מרגישה טוב איתו הרבה יותר מאשר עם הידיד שלי.
הוא מבין אותי.
לא הולך נגדי.
דומה לי באופן דיי מפחיד שבחיים לא חשבתי שיכול להיות.
יש לנו תחומי עניין משותפים
אנחנו מדברים הרבה
והוא מבין ורגיש ואכפתי
והוא לא בורח! הוא נישאר גם אם אני קשה! ואני מעריכה אותו על זה. באמת.
כי אחרים פשוט וויתרו ממיזמן וברחו.
אני לא יודעת אם זאת אהבה,
אבל אני כן מרגישה הרגשה של חמימות כול שהיא בלב.
אני רואה שאכפת לו ממני ואני מרגישה את זה גם.
הוא אוהב אותי ואני לא יודעת איך לאכול את זה או איך לתת לו בחזרה את האהבה הזאת שהוא נותן לי.
אני מרגישה קצת אבודה האמת.
אני לא יודעת מה לעשות.
אבל אני שמחה שהוא לא עוזב.
שהוא לא מוותר.
שהוא נישאר. נישאר כאן איתי.
ההבנה הזאת שהוא נישאר ולא עוזב (לא משנה מה) מתחילה לאט לאט לחלחל לתוך התת המודע שלי.
עד עכשיו הייתי רגילה שאנשים ניכנסים ויוצאים לי מהחיים,
אבל נראה שהוא לא כזה. הוא לא מאלה שיכנסו ויצאו.
הוא נישאר! לגמרה נישאר איתי!
אני לא רוצה להיות שייכת לו ( כדי לא להרגיש כמו רכוש שהוא מגונן עליו בקנאות) אבל איכשהו... אם נהיה זוג וזה יצליח...
אז אני אהיה שייכת לו לא? בסופו של דבר?
אני רק מקווה שאני לא חולמת.
אני מתאמצת מאוד לחשוב שזה חלום ממש טוב! ולא סיוט מטורף שהמוח שלי ממציא.
אז...
love in thr air?
נראה שאני לא היחידה שמרגישה את האהבה הזאת באוויר.
יש כאן עוד שני בלוגרים מאוהבים או לפחות מרגישים מאשרים עם בני הזוג החדשים שהכירו ושניכנסו להם לחיים באופן חזק.
אני פשוט לא מאמינה שעשיתי את הפוסט הזה על אהבה!
איך זה קרה לעזאזל!?
אני בכלל לא מאמינה באהבה! אז מה לעזאזל קרה לי פתאום!? >.<