טוב אז אתמול היה הדייט שלי ( הראשון בחיים שלי) ו... זה לא שאני מבולבלת אני פשוט לא יודעת מה אני מרגישה לגביו.
דווקא לא הייתי לחוצה... טוב אולי קצת (אז לקחתי 3 טיפות רסקיו כדי להירגע) הסברתי לו את המצב החדש כמה דקות, ואז נכנסו לתוך הקניון וישבנו לדבר.
התחלתי לדבר (מה שאני לא עושה בדרך כלל) והרגשתי שתפסתי שליטה יתר על המידה ממה שאני רגילה בדרך כלל.
אני לא אוהבת לשלוט אבל מצד שני אני לא אוהבת ששולטים בי.
זאת אומרת שהרגשתי שהוא היה קצת אבוד בשיחה איתי, ושהייתי יותר נוכחת מאשר הוא.
וגם כול מה שתכננתי לעשות בפגישה דיי נהרס.
רצינו לשחק תופסת כדי להלהיב את הפגישה ולהוציא קצת אנרגיה, אבל זה לא קרה בסוף.
רציתי ללמד אותו דמיון מודרך וגם זה לא קרה בסוף.
והכי הפריע לי וקצת תסכל אותי שהרגשתי כבדות מסויימת ולא ברורה, ואני תוהה עם הכבדות הזאת שהרגשתי היא הכבדות שכולם הרגישו איתי כשהייתי דכאונית.
כשידיד שלי אמר לי שאני כבדה וקשה או שחברות שלי אמרו לי להפסיק להיות דכאונית, אני תוהה אם הם הרגישו ממני כבדות כזאת שהשפיעה עליהם לא לטובה.
וזה לא שהיה משעמם. אני פשוט דיברתי יותר מדיי, מה שהתיש אותי לגמרה, וגרם לי לקצת סחרחורת, ולקצת שיעולים, כי אני באמת לא רגילה לדבר כול כך הרבה. הוא גם דיבר אבל היה פחות פתוח ממני.
ו... לא הרגשתי איזה שהם רגשות חיבה או אהבה. הרגשתי שאני פשוט שמחה שאני יכולה לדבר על הכול (ולא משנה על מה) והוא פשוט יקשיב ויבין.
אבל משהו מעבר לרגש הזה לא הרגשתי.
ממש תסכלה אותי הכבדות הלא ברורה הזאת שהרגשתי במשך כול הדייט.
באתי עם אנרגיות ויצאתי חסרת אנרגיות.
אולי זה פשוט בגלל כול השבוע המתיש שעברתי (ועברתי אותו בהצלחה! איכשהו... שרדתי אותו למרות הכול).
ומעניין שלא ראיתי בו את ידיד שלי בכלל!
כאילו ברגע שראיתי אותו הידיד שלי כאילו נעלם כלא היה. פשוט התרכזתי בו כול הדייט ולא חשבתי על הידיד שלי בכלל!
אני רק לא יודעת לאן הקשר הזה יוביל אותי הלאה...
ואני באמת לא יודעת מה להרגיש אליו.
כמובן שבסוף היה חיבוק אז אמרתי לו ' אתה יכול לנסות' ואז הוא חיבק אותי, אבל מרוב שהייתי עייפה לא הצלחתי להרגיש שום דבר מהחיבוק הזה.
אני תוהה עם ככול שניפגש יותר הוא יפתח אליי יותר ואז יהיה יותר קל ליהנות יחד מדברים וסתם צחוקים.
כי רוב הדייט רק דברנו, ואני פשוט הרגשתי שהייתי ה'שולטת' במשך כול הפגישה.
ואני לא אוהבת לתפוס שליטה על אחרים.
אולי בפעמיים הבאות זה ישתחרר והוא יהיה פתוח יותר.
היום קמתי שאני פשוט דיי מרוקנת וקצת מבולבלת בקשר לדייט הזה.
ולפחות יש לו אישור מאח שלי שהוא בחור טוב.
זה דיי הפתיע אותי האמת O.O
חשבתי שאח שלי (המגונן) יהיה קצת יותר קשוח ואכזרי ויעשה לו את השיחה של ' אם תפגע באחותי, יש לך עסק איתי! זה ברור לך?' בקול מאיים כזה (ואח שלי יכול להיות מאיים כשזה קשור אליי).
אבל להפתעתי הוא דווקא חיבב אותו ואפילו אהב אותו. (והוא היחידי שאיתו אני יכולה לדבר עליו. ולא עם ההורים).
אימא שלי בסוף השתכנעה שיצאתי לבלות עם 'החברות שלי' כשבמקום ביליתי איתו.
ובהתחלה הוא פשוט עמד מרחוק ושלח לי SMS שהוא ' ביישן' ו' תזמיני אותו לשבת איפשהו' וש 'הוא בחור טוב'.
אז בקטע הזה אח שלי הפתיע אותי לטובה.
אני דיי שמחה שהוא בא איתי ולא החברות שלי (שאכזבו אותי. כרגיל. כמה לא מפתיע <.<).
אבל העיקר שהוא שמח בשבילי וטוב לי עם העובדה הזאת.
הוא רק לראות שזה לא איזה ערבי או מחבל או משהו (כי כבר קרו מקרים מעולם, והוא רצה להיות בטוח שהוא לא יפגע בי).
בקיצור היה בסדר סך הכול,
אבל אני עדיין בסערות נפשות עם עצמי מה זאת הכבדות הזאת שהרגשתי בזמן שדברתי איתו.
בכול מקרה הדייט הזה וכול השבוע המתיש הזה מאחורי סוף סוף!
עכשיו נישאר רק הטיול מחר,
וראשון אני מתחילה לארוז
ושני...
צרפת ל7 ימים!!!! ~אושר~
אני אלך לנקות את הראש קצת, ואחזור בכוחות מחודשים! ^_^
מה גם שיהיה לי ממש קר שם! בעיקר בלילה שיהיה מינוס 2 מעלות *-* קיצר קור מקפיא עצמות!
יהיה כייף.
ואני מקווה שבסופו של דבר ניפתח אחד לשני ככול שניפגש יותר.
הבעיה היא איך להסתיר את זה מההורים שלי בלי שיחשדו?
כי אימא שלי כבר חשדה בפגישה הזאת עם החברות שלי. היא לא האמינה לי, אבל מסתבר שאח שלי חיפה עליי והכחיש את כול העניין.
כמה טוב שיש אחים שיכולים להכחיש פגישה ראשונה של האחיות הקטנות שלהם אה? אם לא הוא הייתי בצרות.
ואני שמחה שאני לא לבד בקטע הזה.
אני שמחה שאני יכולה לדבר איתו על הדבר הזה שניקרא ' החבר החדש' והוא יבין. טוב ברור שהוא יבין, הוא יוצא כמעט כול יום לדייט עם מישהי אחרת.
אז אני לא לבד, ואני שמחה שהוא נותן לי תחשה טובה כי הוא באמת מכיר אותי ומבין אותי. אפילו יותר מההורים שלי!
אז נחמד שלפחות עם אח אחד מתוך שלושה אחים אני יכולהלדבר בשקט בלי להיכנס לריבים וויכוחים מיותרים כמו שקורה לי עם ההורים.
אז זהו.
נראה מה יהיה הלאה.
ואני עדיין לא אוהבת או מאוהבת בבחור אבל אני שמחה שיש מי שמבין ולא הולך נגדי.
ווהוא בהחלט שונה מהידיד שלי. אין מקום להשוואה יותר. השתכנעתי.
אבל אני מקווה לא לדבר יותר מדיי ושהוא גם יתחיל לדבר איתי יותר בפגישות הבאות שלנו.
יהיה בסדר נכון? שום דבר רע לא יקרה לי נכון? אני לא לבד יותר נכון?
ולפחות הדייט הוא כבר לא חלום. אז אפשר להפסיק לדמיין ולפנטז איך זה יהיה או מה יהיה כי זה באמת קרה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
