my cold evil world!

הבית שלנו  היה ירוק והינו במקומה השלישית.

דווקא היה מקום ממש נחמד ונוח עם חניות וחניה בחוץ.

ובישביל קירי:

חתול שחור שהחליט לבקר אותי שם 3:

צירוף מקרים? לא חושבת אבל הוא היה ממש חברותי והלך אחריי לכול מקום 3:

וזאת הבריכה של הכפר הציורי הזה.

לא ניכנסתי אליה כמובן, כי זה מטורף בקור של 0 מעלות לשחות בבריכה מחוממת! U.U

וזה הבית שבו שהיינו במשך 7 ימים. היינו במקומה למעלה.

ואהה ירד שלג ביום אחרי שהגענו לשם!

קיצר הבנתם. כול בית שם היה בצבע אחר וזה היה פשוט יפה!

ותמונה אחרונה של המכונית שלנו:

זאת המכונית שלנו 3:

ותמונה אחרונה של קצת שלג:

ותכף תראו מזה שלג אמיתי באמת!!!

בואו נגיד ככה שהיו ימים באמת מיותרים לגמרה.

אני רק מזכירה שבשני בלילה חגננו את ליל הסדר עם השכנים שהיו לידנו! והיה ממש כייף!

הם אפילו לא הכירו אותנו ופשוט הזמינו אותנו לחגוג איתם את ליל הסדר וזה היה ממש יפה מצידם. באמת. וממש נהנתי.

רק לקראת הסוף שרתי את 'אחד מי יודע' יחד עם כולם XD

ציפיתי שהטיול יתחיל מיום שלישי אבל זה פשוט לא קרה.

בחרנו אזור שהוא לא ממש מיותר ואין בו הרבה מה לראות חוץ מכפרים יפים שאין בהם שום דבר, בקושי בית קפה או מסעדה יש בהם ושום חנויות ושום כלום.

אז אני יכולה לסכם את הטיול ב- גרמניה, שוויץ, ושטרסבורג.

אני מדלגת על יום שלישי כי לא עשינו בו כלום חוץ מלהיות בעיירה נחמדה שניקראה קולמר. צילמתי אבל זה באמת מיותר. לא היה הרבה מה לראות שם לכן אני יעבור ישר ליום רביעי שהיה יום קפוא וכייפי בהחלט! *-*

אז היינו בגבול עם גרמניה ושוויץ, והחלטנו לנסוע להרים בגרמניה.

היה שם יחסית קר ונסענו לאגם שניקרא  טיטי זי.

עכשיו בגלל השלגים והקרח הוא היה קפוא  לגמרה והיה שלג בכול מקום! שלג בכול מקום!!! זה היה פשוט מדהים.

אימא שלי קפאה כרגיל, אבל לי הקור כלל לא הפריע! למרות שזה היה קור מקפיא עצמות אהבתי אותו לגמרי!

אז הנה כמה תמונות מהמקום:

רואים את האגם הקפוא והשלג? היה שם ממש קר! באמת! והמון שלג ואני אוהבת שלג מאוד. בארץ כמעט לא רואים שלג. אולי בחרמון אבל שם זה באמת היה מדהים!

האגם היה לגמרה קפוא!! ואם מישהו היה מנסה להיכנס או שהוא היה מחליק או שהוא היה נופל לתוך  מיי קרח אם האגם היה נסדק.

אבל היה כייף שם!

וכול כך קר!! **

רואים? גם הספסלים שם כוסו בשלג. הכול היה פשוט מושלג וקפוא! הכול קרח ושלג! זה באמת פלא טבע קסום אם תשאלו אותי.

וזה שולחן שקפא וכוסה כולו בשלג.

השלג שם היה בכול מקום!!

בקיצור גם כאן הבנתם את העיקרון של השלג באגם הזה.

אהבתי דווקא את מזג האוויר הקפוא, באמת שהיה קר וזה ממש לא הזיז לי כי עכשיו הקור הזה דיי חסר לי בארץ. בארץ חם אז... אתם דיי מבינים למה אני מתגעגעת לקור של 0 מעלות.

עצרנו בעוד עיירה קטנה בדרך לאגם טיטי זיי שהיה גם מושלג (יש לי קטע עם שלג מה אתם רוצים?) אז צילמתי גם שם. להלן התמונות:

ואגב למקום קראו באווראו משהו כזה O.ם

על הכביש כבר היה שלג וזה היה בערים!

פשוט מושלג ושלג בכול מקום!

וכול זה היה ביום רביעי! אבל תראו, כול העיירה מכוסה בשלג. כמו שמיכה לבנה וקטיפתית *-*

רציתי האמת לקבור את עצמי בתוך השלג הזה ולהתכסות בו... נעים קר ורך. מדהים.

ושוב השלג, הכול היה מכוסה פשוט בשלג. זה היה כייף! באמת!

זה יחסר לי בארץ הקטנה והחמה שלנו...

אני פשוט אוהבת שלג אין מה לעשות! רק תקחו אותי לשלג ואני אשמח!

אגב למי שיש בעית קור אני לא חושבת שהוא היה מצליח לשרוד בקור של 0 מעלות או יותר. נגיד 4 או 5 מעלות. זה היה באמת קר שם.

ולפני שאני ממשיכה  ליעד הבא שלנו שהוא שוויץ( הגבול השני שלנו) הפריעה לי מאוד העובדה שהיה קשה לו בלעדיי.

ולי קשה שאני צריכה לדאוג לזה שהוא לא יהיה לבד.

לפני שנסעתי הוא ישן בשעות רגילות אבל אחרי שנסעתי כול שעות השינה שלו הלכו  לאיבוד. הוא הפך את היום ללילה נהיה ערפד: ישן ביום ער בלילה.

וזה הדאיג אותי קצת. שבגללי כי הוא חשב עליי המון הוא לא הצליח לישון כמו שצריך.

ראיתי את זה גם בפוסטים שלו.

הייתי רגילה לדאוג לעצמי כול הזמן ועכשיו אני צריכה לדאוג לעוד מישהו שהוא כמוני וזה קצת קשה לי כול הדאגות האלה.

מה יקרה אם אסע שוב בשנה הבאה? זה שוב יקרה לו? הוא שוב לא ישן בצורה מסודרת?

אני  חושבת שזה בגלל שהוא נקשר אליי בצורה חזקה כול כך.

אצלי זה ההפך, אם אני נקשרת למישהו והוא נעלם לי פתאום אז אני כועסת, אבל אם מישהו נקשר אליי ואני עוזבת אז כמובן שיהיה לו קשה בלעדיי וכול סדר היום שלו ישתנה.

בגלל זה אני לא אוהבת שנקשרים אליי כול כך באופן הזה.

להיקשר אליי זה מסוכן! כי ברגע שנקשרים אליי אי אפשר בלעדיי.

דיברתי איתו קצת בSMS שם בצרפת, אז זה עזר.

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה בלי ההודעות שלי איתו.

אבל באמת היה לו קשה בלעדיי וזה עשה לי קצת רע האמת.

אני לא אוהבת לדאוג לאחרים וזה גרם לי  לחשוב שהוא לא צריך אותי כי אני גרוע בשבילו. בגללי הוא לא ישן! למרות שהוא אמר לי שזאת בעיה שלו עדיין הרגשתי שזאת באשמתי, שאם הייתי שם (בישראל) הוא היה רגוע ומצליח לישון בצורה מסודרת.

עכשיו הכול בסדר,  כי חזרתי, אבל מה יקרה בשנה הבאה כשאני אסע שוב?

ביניתיים אני כאן שוב, ואני לא עוזבת! אני נישארת! והפעם לתמיד. מקווה שזה מרגיע אותך הידיעה הזאת.

עכשיו אני יעבור ישר ליום שישי כי בחמישי רצינו לנסוע להרים ולראות עוד קצת שחג אבל במקרה התחיל  לרדת שלג בעיר ולאוטו שהיה לנו לא היו צמייגים שמיועדים לנסיעה בשלג ופחדנו למות במידה והאוט יחליק אז וויתרו ואני ממש התאבסתי כי לא עשינו כלום וזה היה פשוט מיותר.

אבל בערב יצאתי לכפר שלנו וקריינתי את עצמי  בקריינות על אלזאס! כרגע אין לי קישור לסרטון אבל ברגע שיהיה אני יעלה!

חזרתי המון על המילה קר ושלג כי טוב היה קר ומושלג והשלג ירד וירד וירד וירד... אז...

יצא דווקא סרטון חביב כזה.

אז שישי נסענו לשוויץ כדי לראות את מפלי הריין המדהימים!

אז צילמתי אותם!

נסענו בסירה קטנה לצוק שעולים בו במדרגות דיי חדות  אבל רואים בצורה דיי מושלמת את מפלי הריין. היה מדהים!! המפלים האלה פשוט אדירים!!!

ואהה השפה העברית לא ממש הייתה חסרה לי בצרפת.

כי שמענו אותה ביום שני בערב בסדר שעשינו עם השכנים, וגם במפלי הריין צילמו אותנו זוג ישראלים שהיו שם. אז כך שהשפה נשמעה פה ושם וזה  לא ממש היה חסר.

אז הנה התמונות של המפלים:

רואים את המפלים? הם באמת היו עצומים ואדירים!!

ובאמת שניסיתי ליהנות למרות המצב החדש שלי של עליה וירידה אבל ההורים שלי...

טוב כול בוקר כמעט נפתח בלחץ, כעסים, ריבים, וויכוחים ואני ניסיתי להישאר רגועה ושלוה וליהנות כמה שיותר בלי להרוס אבל אימא שלי איכשהו הרסה את כול מצב הרוח כול יום!

והיא עוד פוחדת ממני? בסדר. שיהיה.

אני צריכה בעצם לפחד ממצבי הרוח שלה ולא להפך!

היא זאת שבגללה מצב הרוח בטיול נהרס!

היה לה קר, והיה לה קשה ללכת והיא סבלה ולא נהנתה. לקראת סוף הטיול נישבר לה מהכול והיא כבר רצתה לחזור הביתה.

והאמת היא שגם לי נמאס מהטיול הזה , והתגעגעתי הביתה ורציתי לחזור לשגרה שלי ,אליכם (כי שיחות איתכם היו חסרות לי מאוד) ולרכיבה , ובעצם להכול! פשוט לבית שלי!

הדברים היחידים שיחסרו לי בארץ זה הקור מקפיא העצמות והשלג בצרפת!

טוב הנה עוד תמונות של  המפלים:

הייתי חייבת לצלם את הברבור הזה! *-*

השוויצרים הבני זונות האלה... למהם יש מפלים ומה לנו יש? את הכנרת? הים התיכון? חארות! >.<

ואהה גם שתיתי שוקו שוויצרי 3:

רואים כמה הם אדירים? אבא שלי עשה שם סרטון ואני פשוט צרחתי והתלהבתי כמו ילדה קטנה! הם באמת מפלים אדירים! ומהימים ביופים!

אגב בתור צלמת חובבת איך יצאו התמונות שלי עד עכשיו? טובות או... טובות? *~*''

המפלים האלה פשוט געשו והתיזו לכול מקום.

לא הייתה שם מכרת מיוחדת אז פשוט קניתי שרשרת דולפינים עם אבן כחולה באמצע שפשוט משכה לי את העין וכאילו אמרה לי קחי אותי. תקני אותי. אני שלך. זה היה ממש מוזר O.ם

כאן הם באמת כבר געשו וזה היה מטורף! פלא טבע מדהים כמו השלג בערך.

ולפני שאני ממשיכה אשים כמה תמונות מפריבורג וקצת מהשלג שירד לנו ביום חמישי בעיר:

אני חושבת שהתמונות האלה צילמתי אותן בזמן נסיעה אם אני לא טועה...

אז תראו את השלג שירד!

שלג זה בעצם גשם קפוא. אז במקום גשם ירד שלג וממש אהבתי את זה כי היה גם ממש קר! ואני מתה על הקור! רציתי כול הזמן לצרוח מרוב אושר!

חבל שבישראל לא קר ככה ויורד שלג בצורה כזאת **''

הייתי רוצה שזה יקרה אי פעם בישראל...

כן, השלג ירד גם בעיירה הקטנה והציורית שלנו D:

ואני חייבת לציין שאני לא טסה יותר בצ'ארטרים לעולם!!!! יש גם עיכובים, וגם אוכל חרא!!!

הטיסה בחזור הייתה זוועתית ביותר!!!

וגם  לא הייתי ליד  החלון  מה שממש הלחיץ אותי!! כי אם אני לא רואה איך המטוס ממריא או מעל מה הוא עובר אני לא רגועה כול הטיסה.

אימא שלי פשוט ביקשה לשבת במעבר , כי בהלוך ישבנו במקומות צרים שדפקו לה את הברכיים לגמרה והיא לא יכלה בקושי לשבת או לעמוד.

אז בחזור זאת הייתה טיסת לילה  ואני ממש נילחצתי ובכיתי קצת מהלחץ וגם מהשמחה שאני חוזרת סוף, סוף הביתה! לבית שלי לחברים לשגרה לשקט שלי! לארץ שלי!!

כמובן שתרגמתי הכול לכתיבה במחברת שלי כן? לא סתם לקחתי אותה איתי לצרפת.

ביום שלפני האחרון באה לי פתאום המוזה, החליטה לבקר וכתבתי כמה קטעים ברצף פשוט בלי לחשוב כתבתי כול מה שהרגשתי ועבר לי בראש.

ואני שונאת לבכות סתם בלי סיבה. אני כועסת על עצמי אחר כך.

וגם את זה כתבתי כשהייתי במטוס והתחלתי לכתוב אחרי שבכיתי.

הטיפות של הרסקיו עזרו קצת אבל עדיין אני באמת שונאת את הרגעים האלה שאני בוכה ואני לא יודעת מה הסיבה לכך.

אני לא אוהבת את זה.

על ערוץ  הנחל הקטן הזה שהיה לאורך כול המדרכה יש סיפור קטן:

אם נופלים לתוך הערוץ הזה לתוך הנחל הקטן הזה חייבים להתחתן עם מישהו מפריבורג.

כך  שאם בטעות הייתי מחליקה ונופלת לתוך המים, לא משנה מה הייתי חייבת להתחתן עם גרמני! @-@ אלוהים... חתונה עם גרמני מפריבורג? ולא עם ישראלי שאני מכירה ואוהבת? מעניין מה פריקים חושבים על חתונה עם גרמני נאצי O.ם''

זאת קתדרלה שהייתה שם אבל לא נכנסו אליה.

ועכשיו יונים חמודות 3:

טוב בשבת וראשון אין תמונות למה?

כי בשבת עשינו קניות וקניתי לעצמי בגד ין חדש וממש יפה! כך שאם בקיץ אני אלך איתו לים הוא יראה אותי בבגד ים (והוא הזכר הראשון שיראה אותי בבגד ים!) חברה שלי אחת ראתה אותי בבגד ים אבל אפילו ידיד שלי לא ראה אותי בבגד ים אז אני חושבת שהוא רק זכה החבר  החדש.

ועד כמה שהוא שונא ים וחול... אני מניחה שבשבילי הוא יעשה את זה.

בכול מקרה קניתי בגד ים חדש, מכנס גי'נס שחור אפור חדש וגופיה חדשה שרשום עליה באנגלית ' דרים פרדיז' או איך שלא כותבים את זה.

אבל בערב... טוב בואו נגיד שנפלתי על הגב והראש כנראה התרומם כלפי מעלה וחשבתי שזה כלום. אבל מסתבר שזה לא היה כלום ולקראת הערב תקפו אותי סחרחורות נוראיות ולא יכולתי לעמוד בצורה יציבה, והכול פשוט הסתחרר לי, וגם כשישנתי קיבלתי בחילות נוראיות והכול הסתובב.

רציתי למות, רציתי ללכת לבית חולים. הרגשתי ממש רע.

ואז כמובן באו הבחילות ולא הפסקתי להקיא.

רצינו לקרוא לרופא שייתן לי פרמין נגד בחילות אבל אמרו שרק בבית חולים זה אפשרי ואי אפשר היה להזיז אותי במצב שבו הייתי.

מסתבר שיש בראש קריסטלים שכאשר נופלים בצורה לא טובה הם זזים וגורמים לבחילות וסחרחורות. מאז הנפילה הנוראית ששלחה אותי לבית החולים נהייתי רגישה בראש וכול נפילה יכולה להיות מסוכנת בשבילי.

אז אני צריכה להיזהר ולראות לאיפה אני הולכת.

מזלי שיש טיפול תרפיסטי בשביל זה.

אז אני אקבע תור יעשה את הטיפול המונע הזה ונגמור עם הסיפור המטופש הזה!

אז כמובן שביום ראשון נחתי כול היום ולא עשיתי כלום.

לכן גם אין תמונות.

למרות שהיה נחמד לנוח יום אחד בלי לעשות כלום ולצבור כוחות ליום האחרון שלנו.

אז ביום האחרון טיילנו בשטרסבורג העיר שבה נחתנו ביום הראשון אבל לא הספקנו לטייל בה כי היה עיכוב בטיסה.

היה יום ממש מושלם וסיימנו אותו בשייט על הנהר שמה וצילמתי את צרפת הקטנה ואכלנו שם  והיה ממש כייף.

רק קצת הצטערתי שהתחלנו ליהנות דווקא ביום האחרון כשההנאה הייתה צריכה להיות בכול שאר הימים.

אגב המצב שלי החדש נישאר קבוע.

למרות שהיו ימים של כן ולא המצב שלי לא השתנה ביחד איתו. לא שמחתי מדיי ולא הייתי עצובה או דכאונית מדיי.

המצב פשוט היה קבוע. באמצע. לא השתנה. לא למעלה ולא למטה. לא ירד ולא עלה. פשוט ניתקע באמצע ולא זז.

זה היה קצת מוזר להיתקע במצב החדש באמצע ולא לזוז למטה או למעלה.

כך שלא שמחתי  ולא הייתי עצובה. זה פשוט היה תקוע.

ואהה בדרך לשם נתקלתי בפסל החירות.

שהצרפתים בעצם העניקו אותו לאמריקאים אז הנה הוא:

האנשים שהיו איתנו בשייט על הנהר :)

כמובן שהיו אוזניות בכול השפות אז אני בחרתי  באנגלית.

לא אשים הרבה תמונות רק את אלה שבאמת שווה לשים אותן.

וזה בעצם היה היום האחרון שלנו בצרפת שבו באמת איכשהו הצלחתי ליהנות.

אבל  ידעתם שהצרפתים מפחדים פחד מוות מהישראלים?

כשבאנו לשדה התעופה אז היה אגף מיוחד רק לישראלים!

שמו אותנו בבידוד! בחדר ענקי בלי מקומות לאכול ולקנות דברים רק שירותים.

אמרו  לנו שאם אנחנו רוצים לאכול ולשתות זה רק בכניסה לפני שנכנסים לבידוד.

ואי אפשר לצאת.

ברגע שאתה נכנס  לבידוד אי אפשר לצאת.

וחיכינו שם במשך שעתיים שלמות לטיסה!!!

ואי אפששר היה להכניס מים לשם כי הם פחדו שיכולים לשים שם חומר כימי ולהרעיל את כול המטוס.

אז לאחר כמה שעות של ייבוש טוטאלי הם הביאו לנו מים שהם קנו ובדקו. זה היה כול כך טיפשי!

אבל הרגשתי כמו חיה בכלוב שמחכה שישחררו אותה לחופשי (שאגב גם על זה כתבתי קטע במחברת שלי).

אולי מתישהו אני יעלה כמה מהקטעים האלה לבלוג ותראו בעצמכם מה עברתי שם.

והכי משפיל שברגע שעברתי מתחת לעמוד הזה שבודק אם אין עליי כלי נפץ זה ציפצף! אז הם ביקשו ממני להוריד את צמידי הניטים שלי, ואת נעלי הניטים שלי. זה היה ממש משפיל! בישראל כבר לא עושים את זה! הם באמת עד כדי כך מפחדים מאיתנו?

ואני מרוב שיגעון התחלתי להתחרפן ורציתי לחתוך וורידים או לרצוח מישהו! רציתי רק לעוף משם ולחזור כבר הביתה! השתגעתי שם והייתי עייפה ועצבנית.

זה היה באמת נורא.

על הטיסה עצמה כבר סיפרתי.

אבל הכי דפוק היה שברגע שנחתנו הטייס הטיפש לקח אותנו סיבוב שלם בשדה התעופה ולגמרה התרחק מהשדה  עצמו  ואפילו שרוול נורמלי לא היה לנו! בישראל עוד!! אז הביאו לנו מדרגות שמשם עלינו לאוטובוס שלקח אותנו היישר למקום הכבודה (ששם לוקחים את המזוודות) בקיצור זה היה פשוט זוועתי ודפוק לחלוטין! זה בחיים לא קרה לי! טייס טיפש הוא אשכרה לא  ידע את מקום החניה שלו! מטומטם!!

אני בטיסות שכר לא טסה יותר!! ימות העולם אני לא טסה יותר בטיסות כאלה!

והאוכל בכלל לא היה זוועתי! פשוט נורא!

בכול מקרה אני שמחה לחזור. באמת.

אין כמו הבית!! וטוב לחזור!

התגעגעתי לכולם! 3>>>>

פה על המים היו מלא ציפורים אז צילמתי אותן 3:

אהבתי דווקא את המבנה הזה...

היו המון מבנים יפים בצרפת הקטנה 3:

לא את כולם אני מעלה כי זה יצא 124 תמונות לפחות!

האמת  היא שהייתי  בתוך הקתדרלה הזאת וצילמתי בתוכה אבל אין לי כוח להעלות משם תמונות.

ואגב צילמתי את עצמי המון אבל רוב התמונות שלי נמצאות אצל אבא שלי אז ברגע שהוא יתן לי אותן אני אשלח לכם אותן במייל (מי שרוצה שרק יבקש. אין לי בעיה) אני פשוט לא מעלה תמונות שלי לבלוג.

היא הייתה ממש ענקית הקתדרלה הזאת...

וכאן צילמתי את השמש. זה נראה כאילו שהיא במים אבל לא. היא בשמיים. צילמתי אותה דרך הסירה הקטנה.

וכול התמונות אגב צולמו בטלפון הקטן שלי שהוא לא סמרטון או אייפון או גאלקסי ובכול זאת יצאו תמונות ממש טובות אתם לא חושבים?

אני מרוצה D:

ואסיים בתמונה ממש חמודה של כלב בתוך סל או תיק נסיעה מיוחד לכלבים 3:

נכון שהוא חמוד? *-*

בכול מקרה אלה  לא היו אחד מהטיולים המוצלחים שלנו.

קיווינו ליותר אבל פשוט התאכזבנו ברמה דיי קשה.

לא אגיד שנהנתי מאוד אני רק אגיד שאני שמחה לחזור הביתה.

נהנתי מאוד בגרמניה ובשוויץ ובשטרסבורג אבל כול שאר הימים... פשוט חבל והיו מיותרים לגמרה.

הטיול הזה היה יכול להיות הרבה יותר טוב עם אימא שלי לא הייתה  הורסת לי כול כך.

ואההה היא חושבת שאני שונאת אותה כי הערתי לה המון פעמיים על המון דברים...

אני באמת לא יודעת למה היא חושבת ככה.

אני לא שונאת אותה אני פשוט כועסת עליה שלפעמיים היא לא מבינה אותי ומתעקשת שאני צריכה להפסיק לחשוב שלילי כול הזמן.

אבל העיקר שחזרתי בשלום הביתה ואני כאן עכשיו. עד לפעם הבאה שתהיה בפסח או בחופש הגדול.

ולסיום שיר שעלה לי בראש ומצאתי את השיר הזה שממש מתאים לחזרה שלי הביתה:

 שמחה לחזור, ומקווה שגם אתם שמחים שחזרתי 3>>>>