אני במצב ממש נוראי, וממש רע לי בגלל מה שחשבתי שיהיה לי טוב אבל טעיתי.
זה קשור לידיד שלי...
אני צריכה להתמודד עם זה לבד... בעצמי. זאת הטעות שלי שאני בחרתי לעשות (כי אני דפוקה וטיפשה) ועכשיו אני צריכה להתמודד עם תוצאות המעשים שלי.
אלוהים אולי יסלח לי ביום מין הימים על מה שעשיתי או לא עשיתי , אבל אני בחיים לא אסלח על עצמי על שוויתרתי על הזדמנות פז שכזאת!
הרי כולם אומרים שברגע שעושים אהבה עם מישהו מתחילים לחיות נכון? ואם לא עושים את זה, אז מפסידים וזה פשוט בזבוז.
אני מאמינה שזה נכון.
אז הטעות שלי היא שאני בוחרת לא ליהנות מתוך טענה שזה 'אסור'. שאסור לי ליהנות כי זה לא נכון לי. זה לא טוב לי ליהנות.
כי באתי לעולם הזה בשביל לסבול ולהתייסר על כול יום שאני חיה.
אז אם אני אוסרת על עצמי הנאות אז למה שאשכב איתו? למה לתת לי לעצמי ליהנות איתו בסקס? (דיברתי על הידיד שלי).
וזה לא שלא רציתי, אני רוצה (ואני יודעת שאני יוצאת כלבה בוגדנית כשאני אומרת את זה) אבל אני פחדנית מכדי להמשיך איתו הלאה.
איכשהו יוצא שהוא רוצה ליהנות איתי, ובסוף יוצא שאני מבינה באמצע המעשה את תוצאות המעשים שלי, ואז נדלקת נורה אדומה ואני עוצרת ומפסיקה אותו מיד!
ועכשיו הוא כועס עליי.
דיברנו אתמול והוא אמר שהוא נפרד מהחברה שלו (ואני בספק אם הייתה לו כזאת) וחשב רק עליי. אני גם לא הפסקתי לחשוב עליו.
ככול שניסיתי הוא פשוט נדחף לי למחשבות.
אבל מרגיז אותי שאנחנו לא יכולים להמשיך ולהיפגש אלה אם כן אני אסכים לשכב איתו.
ולא יודעת...
אני אצא שוב רעה כשאני אגיד שאני שונאת את עצמי כשאני עוצרת את עצמי מלא לעשות את זה איתו.
סקס זה בסך הכול הנאה, זה לא משהו כואב כול כך, ואני פשוט (מתוך הפחד) לא נותנת לי לעצמי את הסיבה להיפתח ובאמת לעשות את זה.
אני באמת פחדנית שלא מוכנה לקחת סיכונים כדי לחיות.
והיו לי מלא הזדמנויות, אבל את כולן פספסתי בגלל הפחד שתמיד היה שם ועצר אותי.
ואתמול שקענו בפנטזיה מינת מאוד (שכבר הייתה מוכרת לי) שגרמה לי... טוב...
זה מאוד מבלבל.
הגוף שלי רוצה את זה רוצה אותו איתי ובתוכי
אבל הלב שלי צועק ' לא! אל תעשי את זה! זה לא נכון!'
ואני לא הולכת אף פעם אחרי מה שהגוף שלי מרגיש.
אני הולכת אחרי הלב שלי תמיד.
אבל מרגיז אותי שאני לא מסוגלת להרגיע את הייצרים שלי בנוכחתו של הידיד שלי. אני פשוט מתרגשת מחדש והגוף מגיב בהתאם . כאילו אומר לי את יודעת שאת רוצה אותו אז למה את מסרבת? למה את מפחדת?
ולפעמיים בא לי פשוט לצרוח FUKE IT! LT'S DO IT AND OVER IT!!
אני יודעת שאני יוצאת ממש כלבה בפוסט הזה ומצטערת קירי אם הפוסט הזה יפגע בך.
אני לא שולטת בעצמי יותר, ואני ממש מתוסכלת מכול מה שקורה כאן.
רע לי אם הבחירות שאני עושה ועם מה שאני מרגישה עדיין לגבי הידיד שלי.
זה לא מגיע לך.
אני לא יודעת איפה עוד לקבור את עצמי, ואני פשוט רוצה להיעלם.
אני מחכה לשנאה שלכם כלפיי. אני אבין אם תשנאו אותי כי אני שונאת את עצמי עכשיו יותר מכול דבר בעולם.
מה שבטוח זה שעכשיו אחרי אתמול והיום ששוב סירבתי לו בפעם ה... מי יודע כמה כבר לא יהיו לי יותר הזדמנויות לדבר איתו ולהיפגש איתו.
אבוד לי. ועכשיו באמת.
ומפריע לי גם שאני רוצה את זה ממנו. למה? אני לא יודעת.
אמרתי לעצמי היום בחווה ש אז לא הייתי צריכה את זה, וגם עכשיו אני לא צריכה את זה.
ובכול זאת, זה מציק לי וזה משגע אותי.
אני אדם פשוט דפוק ונוראי שאף אחד ממכם לא צריך לסבול. בעיקר לא קירי.
הרגשתי אתמול פשוט רגשות אשם שאני בוגדת בו עם הידיד שלי.
כלומר לא חשבתי שהוא ירצה לממש את הפנטזיה המינית.
כמובן שלא הסכמתי.
אשקר אם אגיד שלא אהבתי לדמיין את זה.
זה היה בהחלט לוהט משהו...
אבל עצרתי בעד עצמי ופשוט שוב לא יכולתי לתת לדבר המדהים הזה לקרות.
עוד שנאה? אכזבה? כעס? מישהו?
אני מוכנה להכול! באמת!
תכעסו עליי,
תשנאו אותי,
תגידו לי שאתם מאוכזבים
שפישלתי
שאני כלבה בוגדנית,
הכול נכון!!!
לא מגיע לי מישהו שיאהב אותי אחרי כול זה!
אז תסכול מיני אחרי הכול?
ואת השיר אני מקדישה לידיד שלי( שלא ישמע אותו בחיים וגם לא אכפת לי):
אני לא מצליחה לחיות עם עצמי כרגע על כך שאני מנסה לרסן את עצמי כי אני 'זקוקה' לו.
אני באמת לא צריכה אותו אבל משהו בתוכי פשוט לא מסוגל לשחרר.
אני מרגישה ממש רע לגבי כול זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
