my cold evil world!

זאת השאלה.( כמה פילוסופי מצידי ._.)

 טוב זה לא סוד שמאז שאני לא מדברת עם הידיד הראשון שלי המחשבה על סקס איתו  מסתובבת לי בראש יומם וליל ולא מניחה לי. מטרידה את מנוחתי.

תראו, כרגע יש לי המון נורות  אדומות  בקשר לסקס איתו. אין לי אף נורה ירוקה אחת שדולקת.

ממכם יש לי המון ספקות וחששות כשאתם אומרים לי שלא שווה לי לעשות את זה איתו כי במילא הוא ילך ויעזוב אותי יום אחרי שנעשה את זה. זה ברור לי לגמרה. וזה  לא  נסתר מהעין בכלל.

אבל אני יודעת שסקס זה דבר מהנה ומשחרר מאוד.

אני רק מפחדת על עצמי, ואני כול הזמן שואלת את עצמי אם כדי לי לנסות או לא? כי מצד אחד אני יכולה לאהוב את זה, אבל מצד שאני יכולה לקום עם המון חרטות ואז כבר יהיה  מאוחר מדי להתחרט.

אופפפ

לא יודעת כבר מה לעשות.

אני מנסה לשלוט בגוף שלי אבל כשאני רק חושבת על זה, הגוף שלי מיד נדלק ורוצה את זה. ובכול זאת אני עוצרת אותו.

ואני לא יודעת אם זה מתאים לי שרק נעשה את זה ואז הוא ימשיך הלאה כי זה ירגיש כמו ניצול.

אבל מצד שני אני יכולה גם ליהנותת.

השאלה היא אם אחרי הפעם הראשונה הוא לא יכניס לעצמו שאני אהיה זמינה בכול פעם שהוא ירצה ממני סקס, כי הוא בהחלט מסוגל לזה.

הוא יכול לשכב איתי, ללכת, להיעלם, לא לדבר איתי שנה או יותר, וכשיתחשק לו שוב הוא יצור איתי קשר, ואז ניפגש ונעשה זאת  שוב.

ואני לא רוצה להפוך לכזאת או הנשים בטלוויזיה אתם יודעים, זונה שזמינה בכול פעם שהידיד שלה רוצה לשכב איתה. אני לא כזאת.

אבל אני לא מחפשת קשר מחייב וגם לא חבר וגם הוא לא מחפש קשר מחייב אלה רק ליהנות וזהו.

אופפפ איך בכלל נכנסתי לתוך כול הטירוף הזה של יחסי מין!?

אני הרי פעם כול כך שנאתי את זה ולא יכולתי אפילו להתחיל על לחשוב על זה! רק המחשבה הגעילה אותי!

אז איך פתאום משהו שכול כך שנאתי לא יוצא לי מהראש!?

וזה כבר לא סוד שאני בתולה. ויכול להיות שדווקא בגלל זה , דווקא בגלל חוסר הניסיון אני נמשכת לזה בניגוד לרצוני.

זה איכשהו גורם לגוף שלי לחיות.

השאלה אם אני לא אפגע מזה בסוף. ואיך אני ארגיש אחרי המעשה.

אם בסופו של דבר אני אהיה משוכנעת שזה הדבר הנכון לעשות יכול להיות שאני יעשה את זה איתו.

אבל כרגע אין לי נורות ירוקות שנותנות לי אור ירוק להמשיך בזה הלאה.

יש המון קולות נגד הסקס ומעט מאוד בעד.

אני מסתמכת כרגע על הפסיכולוגית שלי (שדיברתי  איתה על זה) עליכם( הבלוגרים) ועל המעצבת שלי.

והרוב אומרים שאני צריכה לעשות מה שטוב לי. ושאם אני לא מוכנה אז לא לעשות את זה.

אבל זה רק מבלבל אותי יותר כי הגוף שלי רוצה את זה ומאוד אפילו אבל כשאנחנו באמצע אני פשוט עוצרת.

אז אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר.

ביניתיים אני לא עושה כלום עד שאני אגיע להחלטה הנכונה שזה הדבר  הנכון לעשות.