my cold evil world!

סיוט הדמים

אני בתוך הבית הישן שלי, אמורה לצאת לכוון תל אביב כדי להגיע לשיעור שלי.

אבל אני כלואה בתוך הבית,

ובפנים יש המון גופות שטופות דם, ואנשים רצחניים שרוצחים אותם.

אני רואה את זה ומתחילה להיכנס לפאניקה.

אני לא יודעת לאן לברוח ואיך.

הם מקיפים אותי מכול עבר וחדר- הגופות שטופות הדם הצורחות והרוצחים שלהם כאחד.

 אני רוצה לצאת מהבית כמה שיותר מהר, ואז בזווית עיני אני רואה את הכלבה שלי רצה במהירות לכיווני מבוהלת כולה.

אני מבינה שהיא כנראה בורחת מהרוצחים הטורפים שטובחים את כול בני הבית בזה אחר זה.

סיוט הדמים  נמשך כשאני מבינה מרגע לרגע מאיפה הוא נובע.

 יום קודם, הרגתי מישהו בעצם רצחתי אותו, וכנראה שעצם המעשה הביא לסיוט הדמים הנוראי הזה.

 אימא שלי עוזבת את הבית, והשעה רק שתיים וחצי בצהריים.

לא אכפת לי.

 אני אורזת הכול במהירות ויוצאת יחד איתה מהבית הכי מהר שאני יכולה, כדי לא להיות באותו קו עיניים  של הטורפים הפסיכים שרוצים לחסל אותי ואת הכלבה שלי.

אני עדיין לא יודעת איך לא התעוררתי בצרחות מהסיוט הזה.

 הייתי רק אני , הכלבה שלי ואימא שלי בבית.

כולם כבר מתו. נשטפו בדם.

לא היה מחסה בבית.

אם רק חשבתי לצאת מהחדר כדי לברוח, מיד נתקלתי ברוצח המסוכן שאיים להרוג אותי על המקום.

סיוט הדמים ייחרט בזיכרוני לעד!!!

אני חושבת שהספר שאני קוראת עכשיו מתחיל להשפיע קצת על המוח   ועל החלומות שאני חולמת.

הספר הוא השני בסדרה של קלי ארמסטרונג והוא ניקרא התעוררות.

ושם הדמות הראשית מקימה לתחיה רוחות מתות וזומבים אבל היא לא רוצחת, ובחלום שלי היה רצח.

ולא רצחתי אף אחד באמת! (למרות שזאת המשאלה הקמוסה והאפלה שלי ביותר) השתמשתי בדמות שלי כדי לרצוח את האריה( הידיד הראשון שלי) שמתחמק ממני ולא מוכן לענות כשאני חושדת בזה שהוא חזר לדבר איתי.

וכנראה שעצם המעשה בסיפור גרם לסיוט הדמים שחלמתי.

וכמובן שבסיוט ההורים אמרו לי שאומנם זה עושה לי את זה (כי אני אוהבת סרטים שיש בהם רצח ודם) אבל מצד שני זה עושה לי סיוטים. ואז עניתי להם בסיוט שהם בחיים לא יבינו מזה לראות אנשים מתים ודם בכול מקום. זה נוראי. זאת הרגשה נוראית.

מצחיק שאני רוצה לרצוח המון אנשים באמת, אבל מצד שני אני מפחדת מעצם המעשה הזוועתי.

אני פשוט עדינה מדיי. אני צריכה לפתח לעצמי אופי חזק יותר ופחות  לפחד ממעשים אכזריים כמו רצח.

הערה- הקטע פתוח לפרשנויות שלכם. אני לא יודעת מה החלום ניסה להגיד לי... אתם מוזמנים להציע את הפרשנויות שלכם לקטע הזה.

מי שלא הספיק לקרוא את הפאנפיק מהפוסט הקודם, מוזמן.

והנה אני ממשיכה בהבטחה שלי, לעשות פוסט רק אם יש סיפור או קטע שכתבתי.