החדר שקירותיו היו לבנים הופכים את עורם כעת לכחול אפור.
הם סוגרים עליי מכול עבר.
יש בלגן מכול עבר,
עייפות משתלטת ואני קורסת תחת אובדן השינויים שהחדר שלי
עובר.
לא מסוגלת להכיל ולהתמודד עם שינויים.
זהו.
החדר סיים את הצביעה, הוא צבוע בכחול אפור מכול עבר וקיר.
עכשיו רק נישאר
להחזיר הכול למקום, ולחכות לרהיטים החדשים שיגיעו-
שולחן כתיבה חדש ומדפים סגולים חדשים.
אני לא יודעת מה עובר עליי אבל אני מרגישה שהחדר החדש זר
לי.
חדר שהוא לא שלי.
לא רציתי לשנות ,להחליף ולצבוע.
הכריחו אותי, לחצו עליי כבר במשך שנה שזה כך.
מבחינתי החדר היה יכול להישאר כמו שהוא ולא הייתי עושה בו
שום שינוי.
שינויים מפחידים אותי
שינויים מלחיצים אותי
שינויים מעייפים אותי
שינויים מטריפים אותי
שינויים גורמים לי לבכות ולאבד את עצמי בתוך כאוס מוחלט
שינויים מפרים את השקט הפנימי שלי
שינוים עושים לי רע בזמן שאצל אחרים הם עושים טוב
שינויים מכניסים אותי לפאניקה וגורמים לי לא לדעת איך
להתמודד איתם.
החדר נקי ומסודר עכשיו,
אבל הסיוט עדיין לא ניגמר.
מחכה לרהיטים
החדשים שיגיעו,
ובינתיים מנסה לאזן את עצמי מחדש ולהתרגל לחדר הזר אך החדש
שלי.
נמאס לי מזה!
שונאת שינויים!!!
~~~~~~~~~~~~~~
הרגו אותי השיפוצים בחדר. ואני לא מסוגלת להודות על כך להורים שלי (יותר נכון לאבא שלי שצבע הכול) כי מבחינתי שינויים זה דבר רע! מבחינתי לא לעשות שינויים בכלל ולהשאיר הכול כמו שהוא.
אני כבר מתגעגעת למדריכה שלי... ואם זה כך כנראה שהיא נכנסה לי עמוק ללב אחרת לא הייתי עצובה ולא הייתי בוכה.