אז אתמול היה לי יום ממש קשה! אביו בן ה59 של בן הדוד שלי נפטר מדום לב. אמר שיש לו סחרחורת, עצם את עיניו וזהו. מת. הייתה הלוויה ממש קשה, ואני עדיין לא יודעת איך לעכל את המוות הזה.
למרות שזה לא קרה אצלי אלה אצלם, אני מרגישה שזה קרה גם לי, ואני עצובה בשבילם כי מאוד התחברתי לבן הדוד שלי ולאחותו הבכורה.
וההספדים שהם קראו היו פשוט מצמררים! קורעי לב! לא יכולתי להישאר אדישה ופשוט בכיתי. הלב שלי נישבר באותו הרגע.
אולי אני אכתוב לעצמי כמה דברים מיום האתמול כדי לחדד את מה שאני מרגישה.
דבר שני הלכתי היום לסטימצקי וחיכתה לי הפתעה!! *__*
הספרים שאני אוהבת סוף סוף הגיעו!!!!
והחשוב מכול-הספר של קסנדרה קלייר הספר הרביעי בסדרת בני הנפילים הגיעה לחנויות והוא ברשותי!!!! קניתי אותו!!! סוף סוף!!!! אחרי כמעט שנה שחיכיתי וכמעט התייאשתי הוא סוף סוף בידיים שלי!!!!! אין מאושרת ממני בכול העולם!!!!
ומסתבר שעוד שני ספרים שחשבתי שלא יהיה להם המשך יצאו לחנות!
דבר ראשון לא חשבתי שהסופר או הסופרת די שולמן יוציא או תוציא ספר נוסף לספר הראשון שניקרא ' חום'.
ופתאום אני באה ורואה את הספר האדום השני בסדרה שניקרא 'הזיות'.
הראשון דווקא היה ממש טוב! וזרם ממש מהר. אני מקווה שכך גם השני.
דבר שני ידעתי שלספר צל לילה מאת אנדראה קרמר הולך לצאת ספר שני אבל לא ידעתי מתי. וגם בדקתי ולא היה שום תיעוד לספר שני.
וכשבאתי לחנות פתאום רציתי את ספר ההמשך שניקרא ' זאבי לילה'.
וקניתי ספר נוסף שגם הבנתי שיצא עליו סרט שניקרא ' קארי' מאת סטיבן קינג.
בקיצור אין מאושרת ממני והרגשתי שכול ארבעת הספרים הם פיצוי על הכאב והעצב שהרגשתי אתמול בהלוויה.
אז הנה התמונות:
כול הארבעה ^__^
עשיתי לספרים צילומי תקריב XD
ופה שני הספרים :)
והשניים הנוספים ^.^
ושוב כול הספרים יחד!
מה אני אגיד לכם? עברתי מיום מהול בעצב וכאב ליום מהול בשמחה בגלל הספרים!
אבל ליבי עדיין עם בן הדוד שלי והמשפחה שלו.
ממש כואב לי.
כי הם באמצע החיים שלהם! בן הדוד בצבא יש לו אח בן 17 ועוד שתי אחיות גדולות שאחת מהן אחות בכורה.
מה אני אגיד לכם? כנראה שאנחנו לא מספיק מעריכים את החיים שלנו כמו שצריך.
צריך לאהוב אותם ולנצל כול דקה ושנייה מהם כאילו זה היום האחרון שלנו.
תראו את הבן אדם הזה-
אדם בריא לחלוטין אומר פתאום שיש לו סחרחורת עוצמם עיניים ומת. ככה פתאום.
זה הלם גדול ולא פשוט לחיות אחר כך.
מה שאהבתי את אצל בן הדוד שלי זה שגם כשהמוות עומד לו מול העיניים הוא מסוגל לראות את האושר והשמחה בחיים אחר כך. הוא מאמין שזה אפשרי. וצריך המון כוח ותקווה שאפשר באמת להאמין שאנשים מסוגלים לחיות ולחייך אחרי המוות.
אצלי זה ההפך. כשמישהו מת אצלי במשפחה (או בואו ניקח דוגמה את הכלבה הראשונה שלי) אני לא מסוגלת לראות את המשך החיים שלי ולחייך בלי אותו אדם או בעל חיים.
באותו שנייה שזה קורה אני רוצה למות גם.
אולי בערב אני יעשה לעצמי כמה דקות של כתיבה על מה שאני מרגישה.
ואגב הספרים המעולים האלה נתנו לי מוטיבציה וכוח להתחיל לכתוב את הספר שלי!! *-*''
איזה כייף! פשוט כייף. באמת.
אני מאושרת אבל גם עצובה וכואבת יחד איתם.
שלא ידעו עוד צער.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
