עוזבת!
עזבת אותי מאחור במשך שבוע שלם מבלי לומר מילה.
אני לא יודעת מה עשיתי או אמרתי.
ועכשיו אני לא כועסת
עלייך. אתה לא אשם.
אני כועסת על עצמי על מה שאתה גורם לי להרגיש.
אתה גורם לי להרגיש אשמה על שום דבר, ועכשיו אני טובעת בים
סוער של רגשות:
אשמה, כעס, וחרטה.
לא מגיע לי לנסות מחדש איתך.
לא מגיע לך להתמודד איתי ולנסות שוב.
זה כואב לומר ואפילו קשה-
אני עוזבת.
במשך שבוע שלם
טבעתי בתוך הרגשות הכואבים והמייסרים
האלה,
ועכשיו הגעתי להחלטה-
אני מוותרת. לא רוצה להילחם יותר על מה שבלתי
אפשרי להשיג.
ניסיתי. אי אפשר להאשים אותי שניסיתי נכון?
אני מאשימה את עצמי ששוב נפלתי בפח. ששוב הייתי טיפשה מכדי
להאמין שהכול יהיה שוב טוב.
נכשלתי במשימה.
הלב שלי קפא. כבר לא אכפת לי יותר במי אני פוגעת.
כשאני פגועה כולם סובלים. כולל אתה.
אמרו לי שאני צריכה לוותר. שאתה לא הבחור הנכון בשבילי-
לא המזל שלי.
ואני תוהה מה עליי לעשות: להניח לך לנפשך ולעזוב? לוותר על
הקשר ולא לדבר יותר?
להישאר שוב לבד כמו קודם?
כבר התרגלתי לשיחות אבל עכשיו כשהן הסתיימו...
אני מחפשת תשובות ולא מוצאת.
קשה לי להמשיך לטבוע ברגשות שווא.
אני נחנקת והנשימה שלי נבלעת במים העכורים והמלוחים.
חשבתי לחתוך את עצמי אבל מי יראה? מי ידע? מי יעזור לי?
וגם אם מישהו יראה ויבוא לעזור, זה כבר יהיה מאוחר מדי. אני
אמות בשלולית הדם של עצמי.
אין לי כוח יותר. אני קרובה לוותר. אין לי חשק לכתוב או
לחיות או להאמין שדברים טובים יכולים לקרות לי.
אתה רואה מה שבוע שלם בלעדייך עשה לי!?
ואתה לא אשם! אתה לא אשם! אני מאשימה כאן רק את עצמי עכשיו.
השיר הבא אומר '' זה לא אני זה אתה''. אני אומרת '' זה לא
אתה. זאת אני''.
דעתי נטרפת בתוך הבדידות.
הימים האחרונים היו כמה סיוט בשבילי.
זה צריך להיגמר ועוד עדיין בקושי התחלנו משהו, וכבר זה חייב
להיגמר.
אולי זה צריך
להיעצר כאן.
אני כבר לא יודעת.
הראש כואב ואני לא יודעת מה קורה איתך ולמה אתה לא מדבר
איתי.
תגיד לי מה עשיתי! דבר איתי!
אל תיתן לי להמשיך לטבוע באשמה הנוראית, בחרטה הכואבת ובכעס
המטורף!
נמאס לי!! אני רוצה שתפסיק את זה!
שכול השחור במוח שלי יעלם!
על מי אני עובדת? זאת רק אני שצריכה להפסיק הכול.
את האשמה המיותרת, את החרטה המכאיבה ואת הכעס הבוער לכבות במים צוננים.
ואת השחור לשטוף באור לבן, טהור ונקי.
אתה מאמין שאני מסוגלת?
שיהיה לי טוב? באמת?
כי אני כבר לא מאמינה.
שלך-
פאנטום.
~~~~~~~~~~~~~~
הוא היה התקווה האחרונה שלי לזוגיות עם מישהו.
עכשיו , כשזה נעלם ונמוג באוויר אני מוותרת.
אין לי כוח יותר למשחקים! אני לא בובה! אי אפשר להיכנס לי לחיים, לשחק לי ברגשות, ואז ללכת ולהיעלם ולגרום לי אשמה שהיא לגמרי מיותרת!
אניי כבר מעדיפה להישאר לבד וזהו.
בלי גברים ארורים שיכנסו לי לחיים ויעשו צרות.
לא רוצה להיפגע יותר.
וגרוע מכך 7 ימים ברצף לא דברנו ואני אפילו לא יודעת מה קורה , כי הוא לא טורח לשלוח לי מייל ולהסביר לי מה קורה. למה אנחנו לא מדברים.
אז מה בדיוק אני אמורה לחשוב!?
אני סיימתי לנסות.
הספיק לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
