נשארת עצובה
אז הקפיצו אותכם לצפון, מה?
למה לא אמרת כלום? למה שתקת?
למה הייתי צריכה לשמוע את זה מגורם נשי , צעירה יותר ממך?
מה היה כול כך רע
בזה שאני אדע שהקפיצו אותכם לצפון?
השארת אותי מאחור, טובעת באשמה וחוסר וודאות על מה שקורה
איתך.
זה היה מייאש וכואב.
חשבתי כבר לוותר, אבל עכשיו...
האשמה נוקתה מגופי. נעלמה.
נשאר רק העצב הקר.
הבדידות בלי השיחות שלנו.
האם הן חסרות לך
כמו שהן חסרות לי?
מקווה שאתה לא עושה שטויות , ושומר על עצמך שם.
חסר לך שלא!
ובינתיים, אני כאן, מנסה לשמור על שפיות דעתי ולהמשיך לכתוב
גם כשאתה לא כאן לתת לי את האנרגיות הדרושות.
אם אני רוצה להיות סופרת , אני חייבת להיות תלויה רק בעצמי
ולא באחרים. בעיקר לא בך.
המשכתי להזכיר את זה לעצמי כשהחשק לכתוב אבד.
מקווה שאתה מבין את החלק הזה בחיים שלי. חשוב שתבין וגם
אני.
בודד לי כאן בלעדייך. עזבת מבלי להגיד מילה.
ואני כבר רוצה שיקרה הדבר האמיתי וננסה שוב. האם תסכים?
האם לא תפחד ותחשוש שוב?
אני כול כך רוצה...
אבל כול דבר יקרה
בזמן שלו. בזמן הנכון שבו הוא צריך לקרות.
ואם אנחנו זה אמור לקרות, זה יקרה בזמן הנכון.
ואם זה לא יקרה , גם זה בסדר. הכול בסדר.
משתדלת להמשיך בלעדייך , כי עכשיו אתה לא כאן. אתה בצפון.
במשימה? מלחמה? אני לא יודעת.
רק מקווה שמה שזה לא יהיה ששלחו אותכם אליו, אתה תיזהר,
תשמור על עצמך, ותחזור הביתה בשלום.
קשה לחזור למצב הקודם שלי- המצב לפני חידוש הקשר.
אני מרגישה שוב לבד. אתה מסוגל להבין?
עכשיו אני חושבת : מה יקרה כשתחזור? האם נחזור לדבר
יותר? האם ניפגש? האם תראה את המכתבים שכתבתי לך?
מה תחשוב או תגיד על מה שכתבתי?
ואיך נמשיך הלאה? מאיזו
נקודה?
אני לא יודעת בשביל מי אני כותבת את המכתבים הקלושים האלה.
כנראה לעצמי כי אולי לא תראה או תקרא אותם.
כול כך הרבה שאלות ומעט מאוד תשובות.
האם תוכל למצוא בשבילי תשובות בחולות המדבר? באוקיינוס
הסוער והאפל? ביערות הגשם הלחים?
על ההר הכי גבוהה בעולם?
מקווה שתוכל כשתחזור.
ואני? אתה שואל מה איתי? וובכן...
אני נשארת
עצובה.
~~~~~~~~~~~~
בסוף חתמתי בשמי האמיתי אבל לא אחשוף אותו כאן.
הוא חסר לי ואני מתגעגעת לשיחות איתו...
אופפ שיחזור כבר מהצפון הארור!!!! >.<
שני השירים מבטאים את מה שאני מרגישה בקשר למכתב ואליו.
ונ.ב מי שעדיין לא צפה בקליפים מהפוסט הקודם, מוזמן :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
