my cold evil world!

את הסיפור הבא כתבתי בהשראת פרק 10 של האנימה דיג'ימון יחידה דיגיטלית  *עונה 5*(ואני יוצאת מנקודת הנחה שרק אני צופה בזה ואף אחד אחר כאן לא מכיר את האנימה הזאת חוץ ממני).

מה שהרגיז אותי שכאשר הם הגיעו לפרק 30 הם פתאום החליטו לעצור ולחזור להתחלה. לפרק ה1. כלומר וואט דה פאק!? האננימה ממשיכה עד פרק 48 ! מה פתאום לעצור בפרק 30 ולחזור להתחלה!?

ועוד בפרק 27 הם מתבגרים  ועוברים שינוי והעניינים נעשים מעניינים ומרתקים יותר! כבר ציפיתי בכול שאר הפרקים באנגלית והם מעולים! ואז הסתבר לי שרצו לשים פתיח חדש עם השלטים החדשים והדיג'ימונים החדשים ולא ברור לי למה  כול  זה קרה בכלל. ועכשיו אני נאלצת לצפות בכול הפרקים מההתחלה בתקווה שהפעם הם לא יעצרו בפרק 30 ויחזרו שוב לפרק ה1 של העונה.

ולסיפור שלי-

החלטתי לכתוב סיפור דומה לדמות הערפדית שלי ולשותף שלה וזה יצא בערך 6 עמודים.

זה סוג של סיפור הכנה לסיפור הקרב בינה ובין אח שלה (שאני עדיין צריכה לכתוב ולא עושה את זה. דוחה את זה כול הזמן).

ואני חייבת להודות שהיה כייף לכתוב את זה. הפחד היחידי היה שהיא תבוא אליי בחלום ותהרוג אותי מרוב כעס על כול הדברים שעשיתי לה בסיפור הזה. למזלי, זה לא קרה. אני בחיים. בריאה ושלמה.

תהנו :)

קללות

קללות. אף פעם לא האמנתי בקללות. אין דבר כזה קללות.

אבל בזמן האחרון אני נתקלת בכול מיני דברים ונופלת. זה לא מתאים לי. בכלל לא מתאים לי.

אני זהירה ורואה לאן אני הולכת. אז מה פתאום אני נתקלת בדברים?

ואולי זה סתם יום רע? אולי מישהו מנסה למתוח אותי ולשים לי רגל בעזרת   חפצים?

זאת לא קללה! זאת שטות ילדותית של ילדים מפגרים!

למען האמת  יש מישהי ששונאת אותי מספיק בכדי לעולל לי את הדברים הנוראיים האלה, והיא מתה.

עדיין לא הרפתה ממני למרות שהשותף שלי שרף אותה לחלוטין בלילה ההוא שבו יצאנו להרפתקה בבית הרדוף.

איך לעזאזל מחסלים אותה!? כבר הרגתי אותה בהיותי אנושית והפכתי אותה לרוח  רפאים , ואחר כך השותף שלי שרף אותה. מה לעזאזל קורה כאן!?

אני יודעת שהיא מנסה להשיג את אחי ולהשתלט עליו וזאת למרות שהוא דחה אותה מיליון פעמים על הסף והבהיר לה בפירוש שהוא לא מעוניין בה, והכלבה לא קולטת רמזים. היא ממשיכה לנסות להגיע אליו דרכי ועל הדרך לנסות לחסל אותי בכול דרך אפשרית.

לא ממש הולך לה. היא לא יכולה לנצח אותי. גם אם תנסה היא לא תצליח.

וגם אם  תנסה להשתלט עליו בקרב שלי  איתו , היא לא תצליח להרוג אותי. אחי לא ייתן לה. היא לא חזקה מספיק לשלוט בו לאורך זמן.

היא פשוט לא מוכנה לוותר ואני כבר לא יודעת איך להעלים ולחסל אותה. שום דבר לא משפיע עליה! המחשבות האלה מתסכלות מאוד.

אם רק הייתי יכולה  להשתמש בחרב הרוחות המיוחדת של אחי... הרוח שלה הייתה נעלמת כליל ומפסיקה להטריד אותנו.

כנראה שגם כששורפים רוח , היא מוצאת דרך לחזור ולנקום באדם שהרג אותה.

רק חרב הרוחות תוכל לחסל את הנשמה הסוררת  והאבודה שלה. בלי החרב היא תמשיך  לחזור ולהטריד אותנו בכול דרך אפשרית , ותנסה להשתלט על אחי ואפילו על הכלבה החדשה שלו. הכול כדי לפתות אותו להיות איתה. והיא כבר עשתה את זה בעבר. התחזתה לי וגם לחברה הקודמת שלו.

היא  פשוט דוחה אותי. וערפדים לא יכולים  לעשות דבר נגד רוחות  רפאים ונשמות מתות! לעזאזל!

ואני אפילו לא מכירה מכשפה מספיק טובה שיכולה לגרש את  רוחה ונשמתה של מרלה לעולם הבא של המתים.

לעזאזל! לעזאזל!  לעזאזל! אני מסוגלת לרצוח עכשיו מישהו ולא להתחרט! אני כול כך כועסת, והזעם בוער ושורף אותי.

'' הכול בסדר שותפה?'' שאל אותי השותף שלי בדאגה

הסתכלתי עליו בפנים זועמות '' נראה לך שהכול בסדר!?''

הוא נרתע מהמבט שלי שתמיד הפחיד אותו '' כדאי שתיזהרי'' הא אמר לפתע.

'' להיזהר ממה קווין? אין לי כוח לשטויות שלך'' נאנחתי בתסכול

'' מהשלט שעומד לפנייך''.

מה!? אבל הרגע עברתי את השלט  הארור! איך יכול להיות שהוא עומד עכשיו מלפני!?

'' תיזהרי!'' הוא צעק בבהלה, ואני נתקלתי בשלט ונפלתי.

'' אוקי!'' זעמתי '' נמאס לי כבר! אני רוצה לחסל אותה! כלבה ארורה!''' צרחתי לשמיים ברוב  תסכולי וייאושי מהימים האחרונים שבהם אני נתקלת בחפצים מועדת ונופלת.

קווין ניסה להרגיע אותי '' לחסל את מי?'' תהה '' על מי את מדברת?'' מבטו סקר אותי וניכר הבלבול על פניו המודאגות.

הסתכלתי עליו במורת רוח והזעפתי את פניי שוב '' אתה באמת לא מודע לכול מה שקרה לי בימים האחרונים? אתה באמת לא יודע מי אחראי לכול הנפילות שלי!?'' העצבים שלי רפפו ולא היה לי כוח למשחקים וחידות מטופשות. אני ידעתי את התשובה, וחשבתי שגם הוא ידע. מסתבר שלא. הוא לא ידע. כמה צפוי.

הוא הסתכל עליי בשאלה '' את יודעת מי אחראי לזה? חשבתי שאת מגושמת''

עיניי השחורות התרחבו למבט אפל ומסוכן '' בחיים שלך  על תחזור על המילה הארורה הזאת! אתה יודע שאני לא מגושמת! בחיים לא הייתי! אני  רואה טוב מאוד לאן אני הולכת! מישהו מציב לי מכשולים בכוונה כדי שאפול! איך אתה לא רואה את זה!?'' אחזתי בצווארון חולצתו בכוח והעפתי אותו לרצפה מבלי לרחם עליו.

'' זה כאב!'' הוא פלט יללה '' למה עשית  את זה?''  ונגע בראשו בעזרת ידו.  מסתכל עליי. מנסה להבין מה נכנס בי.

'' זה בגלל שקראת לי מגושמת! וגם בגלל שאתה לא עוזר לי!  אתה לא סתום קווין ואתה מכיר טוב מאוד את מי שעשתה לי את הדברים האלה. אתה שרפת אותה , לעזאזל! אתה לא זוכר!?'' צעקתי ונעצתי בו מבט נבזי ורותח.

ראיתי  שגלגלי מוחו מתחילים לפעול ולעבוד '' את מדברת על מרלה? למה שהיא תעשה לך את הדברים האלה?'' שאל בחוסר הבנה,

פלטתי אנחה מיואשת מפי '' היא שונאת אותי אולי?  והיא רוצה להשיג את אחי דרכי ולהשתלט עליו כדי לחסל אותי. היא תעשה הכול כדי להעיף אותי מהדרך שלה ולהשיג לעצמה את אחי. אתה לא מבין!?'' המכה שחטפתי מהשלט הארור כאבה. למזלי גם אם יהיה לי סימן כחול זה יעבור. ערפדים נרפאים מהר. וכול עוד זה לא שריטות ופצעים פתוחים , זה יעבור במהירות ולא יישאר שום סימן.

'' את בטוחה שזאת לא קללה שמישהו הטיל עלייך?'' ניסה לשאול ולנסות לבדוק את כול האופציות הקיימות לסיבה שאני נופלת מחפצים תוהים.

פלטתי גיחוך חצי נחרה '' ברצינות? אתה מאמין  בקללות? הצחקת אותי קוו. אין דבר כזה קללות! יש רק אנשים מגושמים ואני לא מגושמת!''.

'' אז את בכול זאת חושבת שרוחה של  מרלה אחראית לכול הנפילות והמעידות שלך בזמן האחרון?'' הסתכל עליי בעיניים שחורות ומודאגות משלו. הוא בטח חושב שהשתגעתי. שנפלתי על השכל או משהו.

'' אין לי שום ספק שזאת היא! אחרת איך תסביר את כול הנפילות שלי וההיתקלות בכול מיני חפצים?''  הנחתי את ידיי על מותניי ונעצתי בו מבט חודר ומאשים.

ולפני שהוא הספיק לפלוט את המילה שהוא עמד להגיד  , אמרתי במהירות '' ושלא תחשוב על המילה 'מגושמת'. שמעת!? שלא תעז להעלות את המילה על לשונך ופיך!'' הזהרתי אותו בקול קר ומאיים.

הוא שלח את שתי ידיו לפנים  כהגנה על עצמו מפניי '' בסדר, בסדר. לא אשתמש במילה הזאת לידך. רק אל תפגעי בי''. אם הוא היה אנושי זיעה הייתה מופיעה על פניו והוא היה מתנשף ונושם במהירות היסטרית. מבוהל עד לשד עצמותיו.

'' תירגע'' אמרתי בנימה רגועה יותר '' לא בך אפגע. אני רוצה לפגוע במרלה! לגרום לה לשלם! ואני כבר לא יודעת איך. נגמרו לי כול הרעיונות! הרעיון היחידי שאני יכולה לחשוב עליו היא חרב הרוחות של אחי שיכולה לחסל כול רוח חסרת מנוחה ונשמה תוהה. הבעיה שהיא עשויה כסף. וכסף יצרוב  ויכרוך  את עורי'' המחשבה שיש בידי כלי נשק שיכול לחסל את רוחה חסרת המנוחה של מרלה אבל אני לא יכולה להשתמש בו  תסכלה אותי כול כך שכבר לא היה אכפת לי להמשיך להיתקל בעוד חפצים ולחטוף מכות  מעגלות  תועות ומקלות שעפו לעברי וגרמו לנפילותיי הרבות.

היה לי פשוט יום רע שלא נגמר. לפחות ידעתי שזאת לא קללה או קללות. מעולם לא האמנתי בשטויות האלה. סתם אמונות תפלות.

זה כמו להאמין שאם מראה נשברת יהיו לך שבע שנים של מזל רע או שאם עובר לידך חתול שחור אתה צריך לירוק שלוש פעמיים הצידה.

הכול פשוט שטויות. וגם עכשיו, זאת לא קללה. זאת רק רוחה של  מרלה שהחליטה להשתעשע  ולגרום לכול התקריות להראות כאילו זה קסם או קללה שמישהו הטיל עליי בכוונה.

היא פשוט רוצה לנקום בי ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לגרום לי ליפול ולהיתקל בדברים ולגרום  לזה  להראות כאילו אני ' מגושמת. ואני לא. אני לא מגושמת. אני היצור הכי זהיר בעולם כולו!

לעזאזל איתה! ולעזאזל עם כלי נשק שעשויים מכסף! אם היא הייתה עשויה מעץ אז אולי הייתי יכולה להשתמש בה אבל אז היא לא הייתה יעילה מספיק. כי  מה כבר חרב מעץ יכולה לעשות?

'' אני יכול להשתמש בה בשבילך'' הציע קווין. שולף אותי ממחשבותיי המתוסכלות.

פלטתי עוד גיחוך ''  תפסיק לדבר שטויות קווין! אתה ערפד  לעזאזל! החרב תכרוך את העור שלך, וזה יכאב. תאמין לי! אני עדיין סוחבת את הכוויות מהסיפור הקודם על ידיי שבו אזקת אותי  לאזיקי כסף ששרפו את  ידיי! אני עדיין לא מאמינה שעשית יד אחת עם אחי ועשית לי את זה! לא אסלח לך על זה בחיים! ואחי ישלם על זה! בקרב מולו!'' בסיום דברי הייתי כבר כמו שור זועם שרצה לחדור את גופו השברירי בעזרת קרניי העבות והחדות.

זאת ממש בגידה! ולא משנה מה הסיבה , הוא לא היה צריך לשתף פעולה עם אחי!

'' תיזהרי!'' הוא צעק שוב במפתיע

נאנחתי '' מה עכשיו? ממה להיזהר?'' ולפני שהבנתי מה קורה , חבית ענקית  וחומה התגלגלה לעברי במהירות ופגעה בפניי ובחזי.

'' סאלי! אוו, אלוהים!'' הוא עצם את עיניו והניח את כף ידו על פניו בתסכול וייאוש. לא מאמין שאני כזאת עיוורת. בטח חושב שאני בכוונה  לא מתחמקת מהחפצים שקופצים עליי משום מקום. הוא יודע שאני אוהבת לסבול. אבל גם לסבל יש גבול.

החבית הזאת הייתה ממש כבדה. הנשימה נעתקה ממני. זה נכון שערפדים לא צריכים להתאמץ כדי לנשום. אנחנו מתים. אבל הרגשתי מחנק מסוים. מין לחץ בחזה  שאם לא אחזור לנשום או לפחות להכניס אוויר לריאותיי,  החזה שלי יתנפץ ואני אמות.

קווין רץ  לעברי. אחוז פאניקה. עיניו השחורות רחבות. מבוהלות '' את בסדר? כואב לך משהו?'' שאל ועזר לי לקום.

'' אני בסדר. וקצת כואב. זה  יעבור. בדיוק כמו הסימן הכחול מהשלט ההוא'' אמרתי בקול חלש וחנוק.

'' אני חייב להודות שזה כבר מתחיל להיראות באמת כאילו  מישהו הטיל עלייך קללה. אנשים זרים שלא מכירים את ההיסטוריה שלך עם מרלה  בטוח חושבים שאת סתם מגושמת שלא רואה לאן היא הולכת ובמה היא נתקלת'' זווית פיו נמתחה לחיוך קל.

'' קווין...'' סיננתי בכעס '' אל תתחיל איתי!  אני  גם ככה עצבנית שזה בכלל קורה לי ואני לא מצליחה להתחמק מהחפצים הארורים האלה שנדבקים אליי! ואנשים ארורים לא מעניינים אותי! מעניין אותי להפסיק את היום הזוועתי הזה ולחסל את מרלה!'' הלמתי באגרופי ורציתי באותו הרגע להיעלם למקום אחר שהוא לא כאן.

שמעתי עכשיו קול צפירה של משאית . נהדר. עכשיו היא מנסה להרוג אותי על ידי זה שהיא גורמת לנהגים לסטות מכיוונם על הכביש היישר אליי. נפלא.

ראיתי שקווין נעמד על הכביש, שולח את ידיו מלפנים כדי לנסות ולעצור את המשאית מלפגוע בי '' השתגעת!? זה מסוכן! אתה תיהרג!'' צעקתי לעברו. לא נראה שהוא  מקשיב לי. למה שיקשיב? הוא אף פעם לא מקשיב לי.

'' קווין!'' ניסיתי שוב. במקום לזוז  משם הוא רק סובב לשנייה את ראשו לאחור והניע את שפתיו בקול שתיקה שאמר '' אל תדאגי. הכול יהיה בסדר. לא אתן למשאית לפגוע בך''.

עצמתי את עיניי. לא מסוגלת להבין איך הוא מוכן להקריב כול כך הרבה מעצמו אפילו את חייו כדי להציל אותי ואת חיי העלובים. מה בי לא נותן לו לוותר עליי? אפילו שאנחנו שותפים כבר הרבה שנים, אני עדיין לא מצליחה להבין מה המניע הנסתר הפנימי שלו להציל אותי.

המשאית התנגשה בקווין. הוא נדחק לאחור, מנסה בכול כוחו לעצור את המשאית הדוחפת והדוהרת מולו. אלוהים! היא תמחץ אותו! הוא לא חזק מספיק.

קווין פלט צעקה צרחה רמה והצליח  לגייס את כול כוחו הפנימי לידיו כדי לדחוף ולדחוק את המשאית מעליו.

הוא הצליח. הוא באמת עשה זאת! הוא הצליח להעיף ממנו את המשאית ששקלה טון! לא יאמן  פשוט. הוא מדהים! איפה הוא החביא את כול הכוח הזה?

עיני נפערו בתדהמה . לא יכולתי להאמין שבזה הרגע הוא באמת הצליח להעיף מעליו את המשאית שהייתה מיועדת במיוחד  בשבילי. מיועדת להרוג אותי!

'' אני יעשה הכול בשבילך שותפה! הכול! לא אהיה מוכן לאבד אותך בגלל שטות של רוח רפאים נקמנית'' קיבלתי חלחלה איומה למשמע המשפט הזה. כמה פעמיים אמרתי לו לא להיות  רגשני!? לא להכניס רגשות לפעולות שלנו!?  הוא מקשיב לי? לא! למה שיקשיב? הוא שומע רק את מה שהוא רוצה.

כבר אין לי כוח יותר להסביר ולנזוף בו על המשפטים הטיפשים האלה.

'' למה שלא תסתום קווין?'' לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו. ראיתי רק את עצמי מחזיקה בחרב הרוחות של אחי, מחסלת את מרלה ומעיפה אותה  מחיי באופן סופי.

'' מצטער שותפה. אבל באמת שלא יכולתי לתת למשאית לפגוע בך'' התנצל באופן כזה שגרם לי לרצות להחטיף לו שתי סטירות על פניו החיוורות.

נעלבתי. הוא מזלזל בכוחות  שלי! אני גם חזקה בדיוק כמוהו '' ולא חשבת לרגע שאולי גם אני אוכל להתמודד עם המשאית הזאת לבדי? אני לא חלשה. יכולתי להתמודד עם זה!'' כעסתי עליו שהוא מזלזל בי וביכולות שלי כערפדית וותיקה.

הוא השפיל את עיניו לרגליו '' אני יודע שאת חזקה שותפה. אבל באותו הרגע הייתי חייב לעצור את המשאית הזאת. לא ראיתי דבר אחר חוץ מזה. ולא ידעתי אם תספיקי לעצור אותה בזמן לפני שתמחץ אותך. מצטער''. קולו היה חלש ועצוב. נראה שהוא מאשים את עצמו על הכעס שלי עליו.

'' זה בסדר קוו. אבל פעם הבאה  אל תנסה לעזור לי בסדר? אני יכולה להתמודד עם הדברים האלה בכוחות עצמי'' אמרתי לו בנימה אדישה וקרה.

וככה היום הזה המשיך והמשיך ולא ניגמר. נראה שמרלה לא מתעייפת לעולם. אבל מתישהו גם היא תצטרך להפסיק לזרוק עליי דברים.

הבוקר עלה וכשזה קורה אני לא בשטח כדי שהתעלולים של מרלה ימשיכו לפגוע בי.

בזמן שישנתי יחד עם קווין לצידי, יכולתי  לתכנן את תוכנית הפעולה שלי  ללילה של  היום של אחריי.

גם רוחות רפאים לא משוטטות באור יום. בעיקר אם הן רוחות רפאים ערפדיות.

אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להפסיק את הסיוט הזה. השאלה היא מי מאיתנו יחזיק  בחרב- קווין או אני? 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני מוסיפה קישור לפרק 10 למי שירצה לראות על מה מבוסס הסיפור שלי.

+ שיר