שמתי לב שבחודשהזה כמעט ולא דיברתי על הבעיות והצרות שלי או על מה שאני מרגישה וחושבת.
אני חושבת שבזמן האחרון שוב נאטמתי מבחינה רגשית ושיתופית.
אני לא נוהגת לשפוך ולשתף ברגשות שלי או במה שאני חושבת.
אני לא טובה בלדבר על הרגשות שלי.
גם בבית זה ככה.
ואני חושבת שבחודש הזה הצגתי את מה שעובר עליי ואת מה שאני מרגישה בתוך קטעים וסיפורים מאשר סתם בפריקה כמו שנהתי לעשות עד עכשיו בחודשים קודמים.
קשה לי לדבר על הרגשות שלי ולשתף במה שעובר עליי.
כנראה שאני עדיין חושבת שגם כאן אף אחד לא יקשיב או יבין את מה שאני מרגישה.
וזה סתם בזבוז שלן זמן וכוחות לשפוך את הלב ואת הראש.
לכן, לאר החודש הזה להבדיל בחודשים קודמים, העליתי יותר קטעםי וסיפורים (בטח שמתם לב לזה לא?)
ואני חושבת שאני אמשיך במנטרה הזאת.
להעביר את מה שאני מרגישה וחושבת בתוך קטעים וסיפורים.
נראה לי שזה יעבוד ויעבור הכי טוב ככה.
אני מגלה שיותר קל לכתוב בתוך קטעים את מה שאני מרגישה מאשר סתם לכתוב ולא לדעת מה אני מרגישה באמת.
אז אני אמשיך בדרך הזאת.
ואם תרצו לדעת מה עומד מאחורי המילים או הקטעים , תמיד אפשר לדבר איתי במייל (למי שיש לו את המייל שלי כמובן).
ותמיד אפשר לקבל הסברים בתגובות.
ועכשיו הנושא השני-
הולך להיות לי שבוע מתיש אומנם לא בדברים רעים אבל מבחינתי כול יציאה מהבית היא מתישה:
ראשון- בערב טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברעננה אני הולכת עם ההורים
שני- בצהריים שיעור כתיבה
שלישי- בבוקר עד הצהריים נוסעים לעל האש אצל חברים בצפון ובערב חתונה של בת של חברה של אמא שלי במסעדת 'מקום בלב' ברעננה (מסעדה מצוינת אגב וממש יפה)
רביעי - חווה בבוקר ובערב שיעור רכיבה (שאגב המדריך שלי אמר שאני ממש משתפרת עם סוס מסוים שעליו אני רוכבת ואומר שאני ממש מתחילה להרגיש אותו. כבר יודעת איך לירכב עליו. שעזבתי את הפחדים עם הסוס הזה ואני כבר רוכבת טוב מאוד. וכבר 4 שיעורים שאני עליו והיו לי שיעורים מצוינים איתו!)
חמישי- פסיכולוגית בצהריים
שישי- בבוקר סדנת כתיבה ובצהרייים פיקניק משפחתי (כמו בכול שנה בחודש מאי)
ושבת- סוף סוף קצת שקט ומנוחה.
*
אני חושבת שהתמכרתי לקפה שחור (כשפעם שנאתי את זה בגלל המרירות שלו).
בהתחלה הייתי שותה קפה עם חלב אחד בצהריים ואחד בערב.
עכשיו עברתי לקפה שחור קטן ואני שותה 4, 5 כוסות ביום וזה כבר לא משפיע עליי.
הייתי שותה קפה כדי להיות ערה בלילה. שאוכל לכתוב ולא להירדם.
עכשיו אני כבר נרדמת בלי בעיה למרות כול כוסות הקפה.
וההורים אמרו לי שזה לא בריא בגלל שזה מעלה את הדופק ועושה לחץ דם גבוה או משהו, אבל אני מתעלמת.
אני כבר לא שמה לב לכמות הכוסות שאני שותה. אני פשוט שותה בלי הכרה.
השיא שלי בקפה שחור יכול להגיע מקסימום ל6 כוסות ביום.
אבל ברגיל זה 3 או 4 כוסות גג 5.
ואני כבר לא מרגישה שיש לזה שום השפעה עליי.
מה יהיה איתי?
דווקא ברכיבה הולך לי מצוין ובכתיבה, (שזה הדבר השני שאני הכי טובה) לא הולך לי. וזה מתסכל ומעצבן.
למה אני נחסמת ומפחדת לזרום ולכתוב? כנראה שזה פשוט העניין של לשמור על שליטה ולא לאבד אותה.
לפחות לא בא לי למות כול יום כמו פעם.
אבל כן נמאס לי להיות אני. קשה לחיות כשאני, אני. ונמאס לי. באמת נמאס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
