למה שמישהו יקשיב לי?
למה שאני מרגישה?
למה שאני אומרת?
למה שאני מרגישה?
למה שאני חושבת על עצמי ועל העולם ועל האנשים החיים בו?
למה אני קיימת בכלל? בשביל מה?
שום דבר כבר לא נראה הגיוני יותר.
שום דבר!
גם אנשים כבר לא הגיונים.
מה כולם רוצים ממני?
ויותר מכך, מה אני רוצה מעצמי?
למה אני מונעת מעצמי דברים?
למה קשה לי כול כך לפרוץ מחסומים שאני מציבה לעצמי?
למה אני מסבכת הכול?
למה? למה? למה? לעזאזל למה!!???
אין לי כוח יותר לשום דבר בחיים האלה.
לעזוב חופשייה או לתת לי למות...
אני כבר לא יודעת מה עובר עליי לא משנה כמה אני חופרת ומנסה.
אני רק מסתבכת יותר והולכת לאיבוד.
הלוואי שהכול יסתיים.
לא הכול אבוד. עוד יש תקווה! את רק צריכה להאמין בעצמך ואל תפסיקי לעולם!
ברור שזה הקול הפנימי ההגיוני שבתוכי שדיבר עכשיו כן? שלא תהיה טעות.
לכול אחד יש קול פנימי או דמות שמדברת במקומו בהיגיון כשהכול נראה שלילי ורע.
אז גם לי יש . תמיד היה. פשוט עד עכשיו לא רציתי להקשיב לקול ההיגיון כי העולם הזה לא הגיוני יותר.
אבל הקול הזה תמיד היה.
למה?
אני לא יודעת.
אבל טוב שזה קיים.
אז להאמין בעצמי זה מה שאני צריכה? אחרי הכול?
כנראה שכן.
