השבוע מיום שני אני מרגישה שאלוהים זימן לי רעות כדי לבחון אותי בשעת מצוקה איך אני מתמודדת עם כול מיני ' אסונות'.
סימנתי את המילה במרכאות משום שאלה לא אסונות גדולים אבל הם מספיק בשביל שהם יורידו לי את המורל לתחתית ואת מצב הרוח שהיה לי לפני שהכול קרס.
אני אחלק את זה לשלוש כתגוריות-
אסון מדינה - יום שלישי- חמאס מחדשים את הלחימה והירי עד שכול הדרישות שלהם יושגו.
אסון משפחתי יום שישי- אחיין שלי שבר את היד שלו בנפילה פשוטה ואח שלי נפצע קשה בנפילה בזמן רכיבה על האופניים שלו ועכשיו הוא בבית חולים.
החשד- שרשרת בגלגל שלו באופניים כנראה השתחררה והוא עף על הכביש וספג מכות קשות. מקווה שיהיה בסדר.
ובימים הבאים הוא יעבור לגור אצלנו עד שיחלים.
אסון אישי שלי שני ורביעי- אחרי השיעור כתיבה שלי בתל אביב, פספסתי את האוטובוס, כרטיס הרב קו שלי לא עבד לכמה רגעים ואז עבד, אנשים מחצו אותי מהעומס שהקו היה עמוס בו, ואישה שלא רצתה לשלם עיכבה את כול האטובוס עד שהגיע אוטובוס נוסף ועברתי אליו יחד עם כולם.
ורביעי בזמן שיעור הרכיבה שלי בערב הייתה אזעקה רחוקה ויירוט בדיוק מעל הראש שלי מה שממש הלחיץ אותי וממש נבהלתי והתחלתי לבכות.
וחמישי הייתה רגיעה שקטה מעורבת בייאוש פנימי .
וזה הסיכום שלי לכול השבוע הזה- אלוהים שונא אותי. עושה לי בכוונה ובוחן אותי לראות איך אתמודד עם שורה של אסונות בזה אחר זה יום יום.
מרגישה שהנפש שלי קרסה ואין לה כוח להתמודד יותר.
היא שבורה, מרוסקת, מיואשת ומותשת. מרוקנת מפחד ומתח.