זיכרון אותם ימים והתרסקות המגדלים, מעלים בי את הרצון
להתחבר להבין ולהזיל כמה דמעות לאות
הזדהות עם ארצות הברית.
מצחיק שעכשיו ארצות הברית מכריזה מלחמה בארגון טרור נוסף-
דאעש.
מה שאז היה אל קאידה.
ועכשיו אני מרגישה בתוך ליבי את האובדן שאפילו לא שייך לי-
אובדן מגדלי התאומים.
מגדלי התאומים שעמדו בגאווה לנגד כול שאר המגדלים.
אני הייתי שם. במרכז הסחר העולמי.
אומנם הרבה אחרי שהאסון הזה קרה אבל הזיכרון מכאיב לי במחשבה. מעקצץ קלות בלב.
מרגישה שאני אחת מארצות הברית- השליחה שמתוודה ומנציחה את
היום הזה, כאן, בישראל הקטנה שלנו.
מרגישה שזאת מחובתי בכול
שנה ושנה.
והפעם זה קשה. ההבנה קשה יותר.
שזה באמת קרה ואני באמת מזדהה ומוקירה את הכאב שלהם.
ליבי מחסיר פעימה קטנה ונשימה מתקצרת.
רואה את התרסקות
המגדלים וקריסתם ורוצה לבכות. להיות שם. עם כולם. באותם רגעים של הרס וחורבן. כאב
וצער. אימה ופחד.
הרבה נהרגו ולא מעט ניצלו.
ישנו גם הסרט המבוסס על אירועי אותו יום נוראי שאותו ראיתי
גם.
עכשיו בונים שם מגדלים חדשים ונשגבים וחזקים יותר.
13 שנים לאסון התאומים. זה לא נתפס. פשוט לא נתפס.
ארצות הברית לא תשכח ולא תסלח ולא תיכנע! היא תמשיך ללחום
בכול ארגון טרור חדש שינסה לפגוע בה ובאזרחיה.
ואני, ביום הזה, התאריך הזה, בשעה הזאת, מניחה את עצמי בצד
ועוצרת רגע כדי להתייחד עם כאבה וזיכרונה של ארצות הברית על אירועי אותו יום נוראי.
מגדלי התאומים ייזכרו לעד בלבבות כולם וגם
בליבי.
~~~~~~~~~~~~~
וזה הסרטון על מה שבונים שם היום במרכז הסחר העולמי-
קליפ מדהים אגב כי אני הגעתי לניו יורק ב2011 והמגדלים שם היו כבר בעיצומם של בנייה סופית. אז אני מתארת לעצמי שהיום הם כבר הושלמו כי בכול זאת ... עברו 3 שנים מאז אז אני מניחה שהבנייה השולמה. אני לא יודעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
