מסביבי מרחפים
שלושה משפטים שרק הם מאירים את העלטה סביבי שעוטפת אותי.
משמאלי- טבעונות
מימיני- הטרדות מיניות
ומעלי- העזיבה של הסוס שלי.
מסתכלת על זוהרן הבוהק של שלוש המשפטים וחושבת-
האם ככה אני צריכה לפתוח את השנה החדשה שלי? במצבים
העצובים, החשובים והנוראיים האלה?
האם ככה אני צריכה להרגיש השנה?
מוטרדת מינית? נלחמת בכול המתנגדים להפסיק לאכול בשר ולהציל
את החיות?
עצובה עד כדי כך שהלב שלי יחצה שוב?
למה? למה זה מגיע לי?
מנסה לבנות לעצמי יציבות יציבה ושלושת המשפטים גורמים
לערעור של המצב.
מה עליי לעשות?
איך להפסיק את ההטרדות?
איך לגרום לאנשים
להבין ולרחם על החיות? להבין אותם לפניהם?
איך למנוע את העזיבה של הסוס שלי?
מרגישה שהמשפטים מכאיבים לעיני והלב שותק. דומם. לא זז. לא
חי. מת.
והמחשבות? איפה הן? אינן. שותקות. דוממות. מתות.
אבודה בתוך עצמי. שוב.
את השנה החדשה אני מתחילה באופן כבוי עם יותר מדיי סימני
שאלה ומעט מאוד תשובות.
ובכול זאת, כול מכשול כזה, מחזק אותי בכול יום מחדש.
מגבשת לעצמי דעות ועומדת עליהם. לא מוותרת ולא מתייאשת.
יום אחד העולם ייפקח את עיניו לסבל של החיות ויבין שצריך
לחיות איתן בהרמוניה ולא לאכול אותן, או להשתמש במוצרים או ללבוש אותם.
לחיות יש רגשות! הן סובלות בדיוק כמונו – בני האדם.
רק שהן לא יכולות
להשמיע את זעקתן הכואבת שלא נשמעת.
לא! זעקתן נשמעת אך בני האדם מעדיפים להתעלם.
לא להקשיב ולא לראות.
משמע ' לא ראיתי לא ידעתי'.
איך בני האדם מסוגלים להיות אכזריים כול כך?
ומה ניסגר עם ההטרדות המיניות והאונס כול מקום?
ולמה לקחת לי את הסוס שלי?
למה דברים פשוט לא יכולים להסתדר על מקומם כמו שהטבע
התכוון?
שבעלי חיים יחיו את חייהם כפי שבני האדם חיים,
שאנשים לא יטרידו מינית וינסו לאנוס בגלל לבוש חשוף, איפור,
צבע שיער ותכשיטים (מסתבר שגם הדברים האלה מושכים את תשומת הלב של חולי הנפש
המנסים להטריד ולאנוס)
שהסוסים שאני אוהבת יישארו בחווה בלי שינסו למצוא להם מקום
אחר הרחק ממני.
מה לעזאזל לא בסדר בעולם הדפוק הזה!?
מה!?
מתחילה ומסיימת
דברים לפעמיים עם חרטות ולפעמיים בלי.
השנה הזאת תהיה-
שנה חדשה כבויה.
שנה של לחימה ומציאת עקרונות ודעות לעמוד עליהם.
היאבקות באנשים המנסים להטריד מינית.
ובסוף-
מציאת תקווה שהסוס שלי , שאני כול כך אוהבת לא יעזוב את
החווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
