למה אני בעצם מאכילה את עצמי פחדים?
מאכילה את עצמי באויב הכי גדול של עצמי - למה אני מאכילה את עצמי בפחד? למה?
אולי זה פחד שנובע מחוסר ביטחון בעצמי.
לכתוב ספר זאת באמת משימה לא פשוטה וצריך לקחת המון אוויר, לקפוץ למים העמוקים ולהתחיל לשחות- במקרה שלי להתחיל לכתוב את הפרק הראשון של הספר שלי.
ובכול זאת...
זה קשה. זה מפחיד.
אני יכולה להצליח עם הספר ואני יכולה להתרסק איתו, ומה אז יהיה? מה יקרה?
אין טעם לחשוב על זה עכשיו נכון?
אני צריכה להתרכז, לסלק את הפחד, להתגבר עליו,ךהאמין בסיפור שאני מספרת ולהתחיל לכתוב.
השכתוב וכול מה שצריך יבוא אחר כך.
אבל זאת משימה ממש קשה.
אני חושבת שאם ממש הייתי חסרת ביטחון וממש מפחדת כבר ממזמן הייתי יורדת מהרעיון של לכתוב ספר.
אבל עכשיו כבר אין דרך חזרה.
הרעיון קיים. השתנה. אני יודעת מה לכתוב.
ואני לא מוותרת ומרימה ידיים.
אז מזה אומר?
שאני מתגברת על הפחד ומוכנה להתחיל לעבוד קשה על הספר שלי?
אני ממש לא יודעת אם אצליח...
אבל כול עוד לא וויתרתי על חלום כתיבת הספר...
אני מניחה שיש עוד תקווה להצליח למרות הקשיים שיהיו בדרך.
ויהיו קשים. ואצטרך להתגבר ולהתמודד ולהמשיך ולא לוותר.
אבל מה יהיה עם הפחד?
איך מתגברים ומסלקים אותו ולא נותנים לו להשתלט?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
