ניתוק
רק לפני יומיים היינו , כולנו בלוויה וביום שבין ראשון
לשלישי הייתי צריכה להכין את עצמי לעבור ביום מעצב לשמחה.
היום הזה הגיע.
לא התרגשתי.
לא שמחתי.
לא ידעתי מה יקרה ומזה יעשה לי.
בראש חשבתי על האדם שנפטר.
חשבתי שמשהו בלב יזוז. כלום.
הרגשתי זומבי.
שום דבר לא חיי
ושום דבר לא זז.
מגיע לחתונה.
המון אנשים ומוזיקה וחופה.
שותה, מדברת עם אנשים, מחייכת וצוחקת.
אך בפנים...
הלב בניתוק. מת. הפסיק לחיות ולהתרגש.
הראש מסתובב. לא רעבה.
חופה נגמרת, נכנסים פנימה.
מתחילים לאכול ואני עם עצמי.
מתחילים ריקודים.
לא מרגישה צורך לקום ולרקוד עם כולם.
לא במזרחי ולא בפופ קצבי.
יושבת על הכיסא כמו זומבי משותק.
בוהה בכולם רוקדים, מעיפה מבט מדיי פעם בנייד.
מנסה להרגיש משהו, את הלב אולי...
כלום. עצב קר. לא מצליחה להרגיש כלום ולשמוח וליהנות.
כולם רוקדים ונהנים ואני
בלבטים עם עצמי מה לעשות.
מרגישה שזה לא נכון לקום ולרקוד.
מתקשה לשמוח וליהנות.
מרגישה מתה.
שהפסקתי לחיות.
רוצה לרקוד אבל פשוט לא מסוגלת.
נשארת במקום וממשיכה לבהות בכולם רוקדים.
נכנסת יותר ויותר לתוך עמקי ליבי. נמצאת בעולם הפנימי שלי.
בניתוק מכולם.
יוצאת מידי פעם
והולכת לשירותים.
חוזרת ועוברת ברחבה ולידה.
כלום. עדיין כלום. שום דבר לא זז ולא בוער ולא מתרגש.
מה לא בסדר איתי היום!?
למה אני מרגישה ניתוק?
האם מישהו יכול להסביר לי?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
