עם עצמי
בחוץ חושך וקר. קר מאוד.
כולם כבר ישנים. חולמים. מתכוננים ליום הבא.
שקט.
דממה מוחלטת.
גם הציפורים והעטלפים והעורבים לא משמיעים את קולם.
ואני נמצאת כאן עם עצמי בחדר, לבד.
מנסה להקשיב לעצמי למחשבות וללב.
הגוף נח.
המחשבות שותקות. לא מרעישות ומהדהדות בראש כמו ביום רגיל.
הלב לא פועם. לא שומעת ולא מרגישה את פעימותיו בתוכי.
האם מת? קפוא בתוך קרח אכזרי? או שהוא רק נח? מחכה להפשיר?
הראש לא כואב אבל...
מנסה לחפש את אש
הלהבה הבוערת בתוכי ולא מוצאת.
שום דבר לא בוער ולא שורף.
הכול קר וקפוא בתוכי.
שום צל לרגש או מחשבה וגם לא חיים.
הייתי חולה עשרה ימים ומאז אני חושבת שהכול אצלי השתבש.
אני לא מצליחה להרגיש שום דבר.
הלב לא זז והמחשבות לא מטרידות.
אומנם הבראתי אבל לא מרגישה שחזרתי לעצמי.
לא במאה אחוז.
אם הייתי, הייתי מרגישה שוב את האש הבוערת! האש שבוערת בי
כשאני רוצה לחיות ולפעול ולעשות משהו.
אבל לא.
היא עדיין נמוכה. מאוד נמוכה ובקושי בוערת. כמעט דועכת.
חזרתי אומנם לשגרה וגם רכבתי אבל כלום. פשוט כלום.
גוף דומם שפועל ובפנים הכול מושתק וכבוי.
קפוא.
לא מצליחה להבין איך הגוף שלי פועל עם הלב דומם והמחשבות
שותקות?
אפילו כאן עם עצמי אני לא מרגישה כלום.
האצבעות כותבות מילים , מנסות להתחמם אבל הלב דומם. לא
משמיע פעימה והמחשבות אותו הדבר. שותקות ולא מדברות או מרעישות.
אני חושבת שעדיין לא חזרתי לעצמי באופן מלא.
כאן עם עצמי הכול שקט ודומם.
הקור שבחוץ, חודר לחדר ומקפיא את גופי.
מרגישה שאם לא אחזור לעצמי בקרוב- אשתגע.
רוצה להרגיש שוב את האש הבוערת כדי לחיות! לפעול! להילחם
שוב בחיים ובעצמי.
להרגיש שאני חיה ולא פסל קפוא ללא רגשות.
נמצאת כאן עם עצמי.
לטוב ולרע.
עם עצמי.
~~~~~~~~~~~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
