my cold evil world!

רגשות מעורבים

תהום ללא תחתית נפערת  מתחת  למקום בו אני יושבת.

תהום עמוקה שואבת אותי עמוק עמוק למטה.

אין לי כוח לצרוח.

אין לי כוח להיאבק במשיכה או להילחם בה או להפסיק אותה.

אני רוצה להפסיק לחיות.

מרגישה שהשינויים לטוב או לרע גוברים עליי ואני לא מסוגלת להתמודד איתם יותר.

רוצה לחזור לאפלה שבתוכי. להוציא אותה החוצה שוב. לשחרר אותה , אחרי שנים של כליאה.

אבל היא עצורה.צועקת בייסורים שקטים שלא נשמעים.

אומרים ש ' אהבה היא הכוח'.

איך זה יכול להיות!? האהבה היא הרס!

איך יש בה כוח? איך משתמשים בה?

ויש שאומרים ש ' חברות הכי כוח'.

אבל אני לבד.

איפה הכוח שלי לאהוב?

איפה הכוח שלי  עצמי?

איפה הכוח שלי להרים את עצמי ולטפס בחזרה למעלה?

האם עליי להתנגד לאפלה שרוצה לחזור?

אני כבר במקום חדש אבל השינויים בחיי מושכים אותי בחזרה לדמעות ולאפלה.

אני כול כך רוצה להיות שם שוב.

לפגוע בעצמי. להיעלם . ופשוט לא להיות כאן יותר.

להיות בעולם אחר.

חסר פחדים, דאגות ומכשולים.

עולם רגוע שבו הכול מסתדר.

יורד עכשיו גשם והרגליים שלי קפואות.

קר בחוץ ובתוך תוכי חם.

עצוב ובודד.

רגשות מעורבים  נשזרים זה בתוך זה והופכים לרגש של כאוס אימתני.

אני מתחילה לבכות. לא שולטת בדמעות.

מרגישה שאני  נופלת ואין מי שיחזיק ויעזור לי.

 מאיפה אשיג כוח להתמודד עם שינויים? מי יאמין בי מספיק?

ואולי אני לא צריכה את הכוח של חברות ואהבה.

אולי אני צריכה  למצוא את  הכוח הפנימי שלי כדי לא לוותר על החיים שלי ולהיכנע לאפלה שוב.

אבל אין לי כוח.

התסכול והייאוש אוכלים אותי כמו זאבים רעבים שלא אכלו במשך שלושה ימים.

מכרסמים כול תא ותא בגוף שלי.

עוטפים את הלב שלי באפלה כבדה שלא נותנת לו לנשום.

ממלאים את המחשבות בחשכה אין סופית ובמחשבות על מוות ופגיעה בעצמי.

למזלי, אני לא מסוגלת.

יש לי מטרה- לכתוב ספר ולסיים.

וכול עוד לא סיימתי את המשימה, אני לא יכולה לפגוע בעצמי ולמות.

כמה חסרות אונים אני ברגע זה.

לבד. עם הירח המלא והקור והגשם.

הם לפחות מארחים לי לחברה. לא פוגעים בי.

נעימים ושקטים. לא מרעישים.

מתי הטירוף ייפסק?

מתי אמצע את הדרך הנכונה?

ומי יעזור לי לטפס למעלה בחזרה?

כנראה שרק אני.

אני צריכה להאמין ביכולות שלי.

אני חזקה! ובעזרת זה אטפס למעלה בחזרה ולא אתן לשינויים להפיל אותי שוב.

רוצה להתמודד ולהצליח לעבור אותם.

לא רוצה בכול פעם מחדש ליפול בגללם.

הלוואי שאמצע את הכוח הפנימי שלי להתמודד ולנצח את האפלה הקרה.

אני כבר לא שם.

אני לא צריכה להיות שם.

אני צריכה להיות כאן ולדעת לא לוותר לעצמי.

לדעת שיש מכשולים בדרך ואיכשהו אני אשרוד אותם.

יהיו דמעות ויהיו רגעי ייאוש.

אבל זה לא הסוף.

הסוף יהיה כזה-

אטפס למעלה בראש מורם ואראה לכולם שאני חזקה!

שאני יכולה להצליח בכוחות עצמי גם בלי אהבה וחברים.

לא צריכה את זה.

אני יכולה לעשות הכול לבד.

ככה גדלתי.

זה מה שאני יודעת.

הניצחון בסוף יהיה שלי.

אלה החיים.

מעורבבים ב –

רגשות מעורבים.

~~~~~~~~~~~~~