הרבה מאוד זמן שלא העליתי שום סיפור מהסיבה שפשוט לא מצאתי את הסיפור הנכון להעלות, ועכשיו מצאתי אחד שכתבתי לא מזמן ומתאים בדיוק פחות או יותר למזג האוויר הסגרירי והחורפי שהולך להגיע אלינו.
הסיפור קצר וכנראה שגם יהיה לוו המשך.
אורך- 3 עמודים וקצת.
תהנו :)
משחקי חתול ועכבר
הילדה הקטנה בעלת השיער הזהוב והחלק עם החיוך שלא נמחק
מפניה ועיני התכלת הסוחפות שלה , ישבה
בנוחות על ענף של עץ גבוה.
היא תמיד אהבה לטפס עליו ולהיות שם כשהתחשק לה.
היה שם אוויר טוב וזה תמיד היה תירוץ
להתחמק מאחיה הגדול מירו.
היא קראה לזה 'משחקי חתול ועכבר'.
היא העכבר שמתחמק מאחיה החתול שניסה לתפוס אותה כול הזמן.
היה משעשע אותה לראות איך הוא כועס ומנסה לעלות על העץ במטרה להוריד אותה משם.
הוא תמיד היה נכשל ומוותר. חוזר הביתה זועף וכועס.
והיא נשארה לשבת על העץ הגבוה כשרגליה משתלשלות בקלילות
כלפי מטה והרוח הקיצית משחקת בשערה החלק ומעיפה אותו תמיד לצד ימין שלה.
'' לא נמאס לך לרדוף אחריי כול הזמן?'' שאלה אותו בזעף
ונעצה בו מבט מצמית ורציני.
'' יום אחד את תפלי מהעץ הזה ותצטערי על כך שלא הקשבת לי'' הוא ענה בקור והביט בה.
'' מעולם לא נפלתי מהעץ הזה'' אמרה צ'ירו בחיוך '' העץ הוא
חבר שלי. הוא יציב וחזק. אין סיבה שאפול ממנו'' ורגליה הארוכות התנועעו בקלילות תחתיה.
מירו נאנח '' חבר שלך? ממתי משהו שאימא טבע יצרה, יכול
להיות חבר שלך? הוא אפילו לא מדבר!'' הזעיף את פניו והניח את שתי ידיו על מותניו.
למראה פניו הזועפות , צ'ירו צחקה '' בטח שהוא יכול להיות
חבר שלי. כול הטבע חבר שלי. אפילו
הציפורים והעלים והעשב והנחלים. והעץ מדבר איתי. אתה פשוט לא מסוגל להקשיב לו''.
מירו חשב שאחותו השתגעה. לדבר עם נחלים? עם מים!? ועוד עם
עלים? מה כבר עלה יכול להגיד? מה ציפור יכולה להגיד? מה עץ יכול להגיד?
המחשבות סחררו אותו והוא הרגיש שיציבותו מתערערת תחתיו.
'' לעזאזל איתך...'' רטן וניסה להיאחז בעץ כדי לייצב את
עצמו.
'' מה קרה מירו? לא עומד בלחץ היער שלי?'' לגלגה צ'ירו
בחיוך.
'' את משוגעת!'' המשיך לרטון בקול צרוד. מרגיש שהוא מאבד
אחיזה במציאות.
'' רוצה לדבר מה הם באמת אומרים לי?'' החיוך נעלם, קולה הפך
רציני ומבטה הכחול הפך עכשיו לאפור חודר.
היא קפצה מהעץ כאילו אין בכלל מרחק רב בינה לבין הקרקע.
כאילו הייתה חתול שכול הזמן מטפס ויורד מהעצים.
עכשיו נעמדה מולו והוא הביט לתוך עיניה האפורות כחולות.
מזג האוויר השתנה והפך קודר.
רוח חזקה נשבה וצבע העלים השתנה מירוק בוהק לחום קודר.
שערה של צ'ירו השתנה גם הוא מזהוב לשחור פראי.
אין ספק שהיא שנאה את העובדה שמירו מזלזל ביער שלה ובחברים
שאימא טבע יצרה.איך הוא מעז!?
העלים החלו לנשור סביבם כמו בסתיו והרוח נעשתה קרה ומקפיאה
יותר.
'' את באמת חושבת שאכפת לי מה יצורי היער המטופשים שלך
אומרים? זה בסך הכול יער! יער! לא בני אדם עם רגשות! את צריכה טיפול!'' צעק עליה
בחומרה ולא הבין לאן נעלמה אחותו הקטנה
שהכיר.
מי שעמדה מולו , ללא ספק לא הייתה אחותו.
מי שעמדה מולו הייתה מכשפת היער שכול היער כפוף לה.
'' גם ליער יש רגשות מירו ועכשיו אני עומדת לחשוף אותם
בפנייך בין תרצה ובין אם לא!'' שאגה בקול מקפיא עצמות ואחד הענפים נשבר מעוצמת הרוח ונפל ברעש רם על
האדמה.
'' את מטורפת!''
הזדעזע מירו ועל פניו הייתה הבעת אימה.
'' לעצים נמאס שכורתים אותם! לעלים נמאס שדורכים עליהם כול
הזמן ומועכים אותם כמו חרקים מזיקים! לנחלים נמאס שמזהמים אותם והם הופכים לרעילים
לאדם! לציפורים נמאס שאנשים מטופשים כמוך , לוקחים את הרובה שלהם ויורים בהם. סתם
בשביל הכייף! ולעשב נמאס שלא משקים ומטפחים אותו ונותנים לו לנבול ולהתייבש
בשמש!'' עם כול משפט זועם כזה של צ'ירו , מירו לקח כמה צעדים מהירים אחורנית.
היא הפכה למכשפת היער שאיבדה שליטה על עצמה.
הוא הצליח לעצבן אותה וזה מה שהוא קיבל.
הוא שכח כנראה שלא
כדאי להרגיז אותה בענייני היער.
כול עוד הם שיחקו במשחקי חתול העכבר שלהם ולפעמיים זה היה משחקי חתול, חתול, זה היה
בסדר.
אבל ברגע שהוא הפר את המשחק ועבר להתקפה , היא שינתה את
עצמה והפכה למגנת היער והגנה על היער ועל
החברים שלה מפניו.
היער עצמו השתנה ביחד איתה ועזר לה מולו.
כשהרוחות נרגעו , היער חזר למצבו הקודם והרגוע.
הרוח הקפואה נרגעה והפכה נעימה וקלילה, העלים החומים המתים
, קמו לתחייה מחדש והפכו שוב ירוקים וגם הענף שנישבר , חזר למקומו הטבעי.
צ'ירו גם היא חזרה למצבה הרגיל.
צבע שערה השחור
השתנה בחזרה לזהוב כסוף ועיניה האפורות קרות התחלפו בחזרה לעיני התכלת
השקטות והטובות שלה.
גם החיוך הנעים שלה חזר והיא חזרה לשבת למעלה, על הענף הגבוה שתמיד הייתה יושבת עליו בחודשי הקיץ
החמימים כדי להסתתר מהשמש הקופחת.
'' אני מבין שסיימת את הצגה המטופשת והמיותרת שלך...'' אמר
מירו בקול עייף. מנסה לעכל את תופעת הטבע הלא שגרתית שאחותו יצרה.
צ'ירו הביטה בו וחייכה '' סיימתי, אבל אתה צריך ללכת אם אתה
לא רוצה שהיער שלי ואני נתעצבן עלייך שוב'' והזיזה את רגליה המשולבות קדימה
ואחורה בחינניות. עדיין מחייכת. חיוך
שמסתיר רצינות ואכזריות אם מירו לא יקשיב לה גם הפעם.
מירו הרגיש מובס '' בסדר'' אמר '' ניצחת הפעם. אבל פעם הבאה
לא יהיה לך כזה מזל. אני אתפוס אותך בסוף.
תיזכרי את זה!'' ועיניו השחורות ירו לעברה חיצי אש רותחים. הבטחה לפעם הבאה.
'' אתה לא מפחיד אותי מירו'' צחקקה צ'ירו וחרצה לו לשון ''
אנחנו הרבה יותר חזקים ממך. אתה אחד ואנחנו רוב. אין לך סיכוי מולנו'' החלה
להתרברב.
'' תשתקי כבר! מעצבנת אחת. את והיער הארור שלך! זה עוד לא
נגמר!'' צעק כהבטחה והחל לרוץ משם כמה שיותר מהר. הרחק מאחותו ומהיער שלה. להתרחק
כמה שיותר מצרות.
צ'ירו צפתה באחיה מתרחק במהירות מהיער שלה זה בהחלט לא
הסוף מירו. אנחנו עוד נתראה ואתה תצטער על
היום שבו כף רגלך המזוהמת דרכה ביער שלי ללא רשותי. זה יהיה הסוף שלך!.
כשכבר נעלם, היא עצמה עיניים , נשמה עמוק והוציאה אוויר החוצה.
מנקה את הגוף שלה מרעלים וכעסים מיותרים.
הציפורים חזרו להתעופף בשמיים בחופשיות, העצים שוב פרחו
והיו בשיאם.
הם נתנו המון צל קריר שצ'ירו נהנתה לנוח תחתיו.
הנחלים שוב זרמו
בזרימה שקטה ומהנה, והעשב שוב קם לתחייה. צמח וגדל.
הכול היה שוב כמו שצריך להיות לפני שמירו התערב וערער הכול.
היא נצמדה בגבה על גזע העץ, הניחה רגל אחת על השנייה ועצמה
את עיניה.
נהנית משלוות היער ומהצלילים הנעימים שהוא מפיק.
למירו היא תדאג מאוחר יותר. הוא לא חשוב כרגע.
היא רצתה לנוח קצת ולהתחבר לעצמה מחדש דרך היער.
זאת הדרך הטובה ביותר למצוא את עצמך מחדש.
סבך העלים נתן לה צל
והרוח הקלילה ריחפה מעליה. משחקת קלות בשערה הזהוב החלק.
זה היה הזמן שלה להירגע מהסערה שפקדה אותה בעקבות השיחה עם
מירו.
הזמן לחדש כוחות לקראת המפגש הבא שלהם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אשמח להערות והצעות לשיפור.
תגובות בונות יענו מצידי בתגובה שקטה.
אז נא לא להחמיר . השתפרתי בכתיבה שלי המון מאז שהתחלתי לקחת שיעורים בכתיבה יוצרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
