אז גם המורה שלי לכתיבה, גם הפסיכולוגית שלי וגם המדריכה שלי , הסכימו פה אחד שאני צריכה להתחיל להתנדב, לצאת לעולם ולפגוש אנשים חדשים, חברים חדשים, להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות חדשות ולשכוח מהחברות שלי מהתיכון שכבר התקדמו הלאה.
אחת עובדת בדיוטי פרי במשמרות בוקר וערב כול השבוע (כולל שישי ושבת. נו, הטרמינל אף פעם לא שובת. אנשים יוצאים ונכנסים גם בסופי שבוע).
והשנייה היא ממש מולטי -
- הולכות הרבה להופעות של כול מיני זמרים (והציעו לי להצטרך אליה כדי לראות יותר אנשים בחוץ)
- היא עושה ספורט
- לומדת פעמיים בשבוע
ובנוסף לכול זה, היא גם עובדת בחנות צעצועים ממש קשה בוקר ומשמרות ערב לפעמיים.
ואני לא מבינה איך היא מצליחה לשלב את הכול וזה ממש קשה!! ממש!
אבל זאת אני. אני לא כמוהם.
אני כנראה צריכה להתחיל מהתנדבות בצער בעלי חיים שנמצא ביפו והבעיה שלי היא שכדי להגיע לשם, אני צריכה שני אטובוסים לא אחד, ומסובך לי לזכור איפה לעלות בשתי התחנות ואיזה אוטובוס לקחת ואיך לזכור את הכול בחזרה.
אבל חשבתי על זה היום שאני לא חייבת ראשון וחמישי ללכת.
אני יכולה להתחיל מיום אחד בשבוע (ראשון למשל) ולראות איך זה מרגיש לי.
והן גם הסכימו, פה אחד, שאני צריכה להפסיק להתחבא מאחורי שיחות במיילים ובוצצאפ כשאני מכירה מישהו חדש כי אם אני מושכת את הקשר בשיחות בלי סוף, מה שקורה זה שאני ניסגרת מאחורי המחשב וגם הצד השני ניסגר מאחורי המחשב ולא רוצה להיפגש.
וכולן הסכימו גם שזה צריך להיפסק ואם אני מכירה מישהו אז ישר להיפגש איתו. פנים אל פנים. בלי הרבה דיבורים.
לקבוע ישר פגישה באיזה מסעדה או בית קפה ושם לראות אם זה מתאים או לא.
אבל זה מפחיד.
לפגוש מישהו ישר מבלי לבדוק בשיחה אם זה מתאים או לא, פירושו להסיר הגנות ולא לדעת לקראת מה אני הולכת.
מעולם לא יצא לי להיפגש עם מישהו שהכרתי מהאינטרנט פנים אל פנים (חוץ מקירי כמובן).
ואני כבר לא יודעת מה עדיף,
פגישה ישירה פנים אל פנים או הגישה שלי (שלא ממש עבדה עד עכשיו) שיחות במיילים כדי לראות אם זה מתאים או לא.
ובכלל חברה שלי השנייה אמרה שעדיף פנים אל פנים (כלומר להכיר בחיים האמיתיים אנשים במקומות בהם אני נמצאת).
אבל הבעיה שאני לא יוצאת הרבה ובגלל זה כולן הציעו לי לצאת לעולם, לפגוש אנשים חדשים, להכיר חברים חדשים ולהתחיל להתנדב ואולי שם למצוא מישהו תוך כדי ההתנדבות ואז כשאהיה עסוקה, לא אחשוב כול הזמן על החברות שלי ולמה אנחנו לא ניפגשות.
אופפפ......
יותר מדיי משימות מוטלות על הכתף שלי
ואני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
אני גם צריכה לצאת יותר לים (גם שם אפשר להכיר אנשים צעירים).
מה שאני צריכה בקיצור זה-
להתחיל להתנדב,
לצאת יותר, לפגוש אנשים חדשים
ולאזור אומץ ולשנות גישה בקשר ליחס וקשרים עם בחורים- להפסיק להאריך את השיחות במייל וישר לקבוע להיפגש איתם ומשם לראות אם זה מתאים או לא.
השאלה אם אני מסוגלת להתגבר על הפחד ולעשות מהלך כזה דרמתי ומסוכן?
כי אני לא מכירה את האדם ואי אפשר לדעת מה יהיה.
טוב. מספיק לדבר על גברים.
כשיגיע אחד חדש, אחשוב מה לעשות.
וראיתי שיש הצעה אצל קנקן התה להפסיק לכתוב. לשבות כדי שזה יזיז משהו אצל נענע ואצל המנכ''לים.
חלק החליטו לתמוך במהלך ולהפסיק לכתוב וחלק לא לוקחים בזה חלק כי הם עדיין רוצים לכתוב עד הרגע האחרון שבו הספינה הטובעת הזאת שניקראת ' ישראבלוג' תשקע עמוק לתוך המצולות שלה.
אז אני לא אפסיק לכתוב.
אני לא רואה איך זה בדיוק יעזור או יזיז למישהו שם בהנהלה.
אני לא יכולה בלי כתיבה.
כתיבה זה החיים.
החיים של כולנו בעצם.
המקום לפרוק ולשתף. לא כך?
בכול מקרה, כול עוד הספינה הטובעת הזאת, צפה , אני אמשיך לכתוב ואקווה שלא ייסגרו אותנו.
ומעניין שנענע לא עונים וממשיכים לזלזל בנו בכזאת חוצפה.
מה הם חושבים לעצמם!?
שהם יכולים להמשיך לשתוק לנצח ולהשאיר אותנו, לוט באפלה?
אי אפשר אם אי הוודאות הזאת יותר!
זה כאילו שהם אומרים ' אנחנו נמשיך לשתוק , ואתם תאכלו אותה. תתמודדו לבד' ואף אחד לא יעשה שום דבר.
זה ממש מרגיז!
בכול מקרה, אם יקום אתר חלופי לישרא , אני אשמח להצטרף ביחד עם כולם.
ושוב, נקווה לטוב ולשמועות שהבנתי שעד חמישי או שישי אמורות להגיע בבלוג 5.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
