מאז שסיימתי לכתוב את הספר שלי, לא ממש יצא לי לשבת מול המחשב , לחזור ולכתוב את הסיפורים שלי עם הדמויות שלי או סתם סיפורים, ככה בשביל הכייף.
כן כתבתי המון קטעים מכול מיני סוגים אבל אני לא ממש מחשיבה אותם לכתיבה ארוכה של כמה שעות של חשיבה.
אין לי מחסום כתיבה אבל זה אולי כן פחד עמוק כזה שכאשר אני לא כותבת הרבה זמן סיפורים, אז כשאני רוצה לכתוב, אני פשוט לא מסוגלת לכתוב ולגעת שוב בסיפורים שלי או סתם לכתוב סיפור לא מציאותי.
וזה מייאש.
כי אני יושבת מול המחשב כבר כמה לילות וחושבת מה לכתוב ואני פשוט לא יודעת!!!
וכול מה שיוצא לי זה כול מיני קטעים על רגשות ויחסים ומחשבות וזה מתסכל!!
יש לי רעיון בראש לחזור לכתוב על הדמות שכתבתי במלחמה ( בזמן צוק איתן כתבתי סיפור ארוך של 40 פרקים).
ובגלל שהיו אזעקות בדרום, אז הדמות עלתה לי שוב לראש,
ובמקום לתעל את החרדה , הלחץ, והפאניקה לתוך סיפור נוסף עליה, פשוט נתתי לתחושות האלה לצוף בראשי ובליבי ולא עשיתי איתן כלום בעוד שהייתי צריכה כדי לעזור לעצמי להפיג את התחושות המציקות האלה.
אופפ!!!
איך אני אצליח להתגבר על הפחד הזה ולחזור שוב לכתוב בלי לפחד????
בסדנאות הכתיבה של המורה שלי, אני כותבת כול מיני דברים
אבל כשאני מגיעה הביתה, אני פשוט לא מסוגלת לכתוב (ולא משנה מה רץ לי בראש. זה יישאר שם ויישכח).
ואם אני רוצה להיות סופרת ( משום מה הקוראת בקפה מנבאת לי עתיד כזה) אז אני צריכה לכתוב. והרבה!
אסור לי לתת לפחד לשלוט ולעצור אותי מלכתוב!
השאלה איך אני שוברת את מחסום הפחד ומתחילה לכתוב מחדש ומצליחה באותה המידה גם ליהנות ממה שאני כותבת?
אם אני לא כותבת, הכתיבה ויכולות התיאור שלי ישחקו ויתנוונו. אסור שזה יקרה!
אסור שיכולות הכתיבה שלי יתכסו בחלודה צורמת והכתיבה תשמיע חריקות לא נעימות באוזניים של הקוראים.
מה אני צריכה לעשות?
הדבר היחידי שעולה לי בראש זה -זרימה. לזרום.
לפתוח את דף הוורד במחשב ופשוט להתחיל לכתוב בלי לחשוב.
לזרום עם הכתיבה.
לתת זרימה ליד ולדמות לכתוב את הסיפור או את הרגע שלה.
אבל איך אני גורמת לזה לקרות?
אולי כמו שאני עושה עכשיו למחשבות שלי- פותחת את דף העריכה בבלוג ומתחילה לכתוב בלי לחשוב?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
