חבל שאין לזה פתור. זה פשוט נוראי ובלתי נסבל לעבוד בחוץ
בזמן מחזור.
וזה כבר קרה לי בקייטנה , כשהובלתי וסבלתי מכאבים. ממש לא נהניתי.
מי הבטיח לך שהחיים שלך יהיו מלאי הנאה כול החיים? אז לא
תיהני. לא יקרה כלום.
זה יהיה נוראי ואני אסבול.
תפסיקי לדבר שטויות. את סתם מכניסה את עצמך לפחדים ולסרטים.
אמרתי לך, תיקחי כדור, תנוחי קצת בצד, ואז תחזרי להוביל.
חבל על הכסף.
למי אכפת מהכסף? סך הכול 25 שקלים לשעה הובלה .
אני יכולה לעבוד שם גם בלי כסף אבל הציעו לי עם כסף, אז
הסכמתי.
אני לא מבין אותך, את יודעת? את אוהבת להיות בחווה עם
הסוסים והילדים , אז למה את מענה את עצמך? תיהני מהעבודה הזאת, שאת בחוץ , באוויר
הפתוח.
זה לא כייף להיות שם
כשזה מתחיל להיות קשור בעבודה.
יש רעש ויש עצבים ויש לחץ ונחים בקושי עשרים דקות , חצי שעה
ואפילו זה לא.
ואני צריכה להיות מפוקסת וערנית ולהקשיב למדריכים ולשים עין
על הרוכב ועל הסוס שאני מובילה.,
וגם אם אני עייפה ועצבנית , אני צריכה לשדר חיוך מזויף
ועסקים כרגיל.
להתנהג כאילו הכול בסדר וזה הורג אותי!
לפעמיים ממש בא לי להפסיק להיות נחמדה, להתפרץ ולצעוק על הרוכב שלי שיפסיק
לבעוט בסוס ולמשוך לו בפה אבל לעזאזל! אני
לא יכולה! הכול צריך להיעשות בטון שקט ובגובה העיניים של הרוכב.
לכלוא את מפלצת
העצבים עמוק בפנים ולא לתת לה להתפרץ ולצאת החוצה ולפעמיים זה ממש קשה.
אני לא יכולה להיות מי שאני באמת כי אחרת יכעסו עליי ויעיפו
אותי משם ולא יסמכו עליי יותר.
תקני אם אני טועה אבל יש כמה רוכבים שדווקא אהבו שאת מובילה
אותם , לא? שממש רצו שתהיי המובילה שלהם במקום מישהו אחר...
אתה לא טועה. אתה צודק. שכחתי את זה.
כן. היו לי רוכבים שממש אהבו אותי שהייתי המובילה שלהם
ואפילו חזרו אליי כמה פעמיים ולא משנה איזה סוס הובלתי.
הם המשיכו לרצות להיות איתי בכול יום שעבר.
רואה? אז העבודה לא כזאת רעה כמו שאת עושה ממנה. יש בה גם
דברים טובים שאת מעדיפה לשים בצד ולהתעלם מהם וזה ממש חבל.
תיזכרי בילדים האלה שעשו לך טוב. ששמחו שאת איתם. שרצו
להיות איתך ואותך כמובילה הראשית שלהם. הם סמכו עלייך שתדעי מה לעשות. בטחו בך.
תיזכרי את זה כשתתחילי מחר לעבוד.
אני זוכרת אבל אתה יודע, הילדים הם לא אותם תמיד ילדים. הם
מתחלפים ויהיו ילדים חדשים שיבואו ואצטרך להכיר.
אז מה? אני בטוח שתכבשי גם אותם , והם יאהבו אותך וירצו
אותך כמובילה הראשית שלהם בפעמים הבאות ובשאר הימים.
תקומי בשבילם. תחייכי בשבילם אם לא לעצמך ולנפש שלך.
תיהני מזה שהם
אוהבים שאת מובילה אותם. שאת שומרת עליהם. נותנת להם ביטחון כרוכבים ומלמדת אותם
איך לרכב.
את אחראית על כול אחד מהרוכבים שלך. זאת האחראיות שלך לדאוג
ולשמור עליהם בזמן הרכיבה.
הם תלויים בך.
חוץ מהרוכבים המתקדמים. שלא צריכים מוביל כי הם יודעים לרכב בעצמם ללא עזרת המוביל.
גם בסדר. אז תשבי בצד ותנוחי או שתובילי מישהו אחר.
מה שאני מנסה להגיד , הוא מאוד פשוט- תיהני מהעבודה, תסמכי
על עצמך , יש לך רוכבים מדהימים ומקסימים ואת צריכה להיות גאה בעצמך שבזכותך הם
ירצו להירשם לקורסים וללמוד לרכב מקצועי.
אני יודע שאז, חלק מהם סיפרו לך שהם רוצים להירשם וללמוד
לרכב.
זה הישג אדיר מבחינתך. תהיי גאה.
והנה מצאת עוד דבר חיובי ששכחתי או העדפתי להתעלם ממנו.
אז מזל שאני קיים בתוכך, אה? ;)
מה היית עושה בלעדיי?
תשתוק כבר. שחצן אחד.
אבל את אוהבת שאני עוזר לך לחשוב בהיגיון. תודי. אני יודע שאת
אוהבת. זה גורם לך לחייך. J
תשתוק. פשוט תשתוק. עזרת לי מספיק.
ואני אמשיך לעזור. אני לא נעלם יותר.
ואני יעלה בכול פעם שתצטרכי אותי. בשביל זה אני קיים.
אני אמורה להודות לך שאתה קיים בתוכי?
אם את רוצה. לא חייבת אבל אני יודע שאת כן. אני רק רוצה לראות אותך כותבת את זה ;)
טוב, בסדר , מודה.
מודה במה? J
מודה שאני אוהבת שאתה קול ההיגיון בתוכי ששומר עליי ומכוון אותי, בסדר? זה מה שרצית לשמוע?
זה מה שרציתי לשמוע ;)
קרצייה.
אז תזכרי, תהיי חיובית ואל תשכחי את הרוכבים שלך ואת מה שאת
בשבילם וזה המון! את המון בשבילם!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
