חשבתי שאולי היום שלי ישתפר אבל לא.
שבוע הנפילות ממשיך ולא משתפר וכך גם ההרגשה שלי.
עשיתי עכשיו מקלחת, וזאת המקלחת השלישית שהשבוע שעשיתי במצב הרעוע שלי כדי להרגיש טוב יותר , וזה פשוט לא עזר! המקלחת לא עזרה לי להרגיש טוב יותר.
אני פשוט מותשת וחסרת כוחות.
לא מצליחה להתאושש ממצב הדאון שלי.
הייתי אמורה לרכב היום והרכיבה זה הדבר היחידי שגורם לי להרגיש טוב ומרוקן אותי מכול התחושות הרעות והעצב של כול השבוע.
הרכיבה מחזקת אותי גם כשאין לי כוח וגם כשאני חולה וחסרת כוחות או עייפה שלאחריה, אני מרגישה טוב יותר.
אבל ביטלו לי את השיעור.
אני לא בוכה ולא מתפרקת בגלל זה.
בכיתי מספיק ואני כבר במילא מפורקת לחתיכות.
אני לא חושבת שיש עוד מה לפרק.
אם כבר, זה דרך לדרוך על השברים הקיימים ולרסק אותם עד הסוף.
לא ככה רציתי לפתוח את השנה החדשה.
במקום זאת , אני פותחת אותה בתחושה נוראית.
ככה פותחים התחלה של שנה חדשה!?
בקימה על רגל שמאל!?!?
זה משנה בכלל אם אני אהיה כאן או לא?!
למישהו אכפת בכלל אם ארגיש טוב יותר או לא!?
מרגישה שכול העבודה שעשיתי בכתיבה עם המורה במשך השנתיים - שלוש האחרונות ירדה לטמיון!!
זרקתי הכול לפח ברגע כאילו לא עשיתי שום עבודה פנימית בכלל!
על המחשבות על העובדות על הכול!!
כאילו ממש לא עשיתי שום דבר מכול זה!!!!
אני כזאת עלובה!!!
אפילו לכתוב סיפור אחד נורמאלי בלילה אני לא מצליחה!!!
יכולתי לכתוב אתמול בלילה ויכולתי לכתוב בשני בלילה ולא עשיתי את זה!!!!
מה לא בסדר איתי!?!?!?
למה אני לא מצליחה לשחרר את המחסום הדפוק הזה!?
מה עוצר אותי!?
אפילו כשאני מנקה את הרש ממחשבות כדי לכתוב בלילה, אני לא מצליחה לכתוב!!!
דייייייי!!!!!!!!!!!!
מספיק!!!!!!!!!!
למה המצב לא משתפר!?!?!?
לא יכולה יותר!!!!!!
ואני כזאת פחדנית וחלשה שאני אפילו לא יכולה לפגוע בעצמי. כמה עלוב.
אז אני שוקעת לעצבה ולייאוש. הכי קל.
כי מה הטעם למות אם אפשר לייסר את עצמי עוד קצת ברגשות שלילים?
המקלחת אמורה לשפר את ההרגשה שלי אבל אני אפילו לא קמה בכוחות חדשים לעבר שבוע טוב יותר.
אני קמה חסרת כוחות ובחוסר חשק לעשות שום דבר.
פשוט שום דבר.
איזו מין תקופה היא זאת!?!?
בחיים לא הייתי במצב כזה של נפילות שלא נפסקות!!!
זה כול כך מחזיר אותי ל2012 התקופה האפלה שלי שאף אחד לא היה יכול לגעת בי ול2013 שהייתה שנה של סחרור רגשות, נפילות עליות והרבה דמעות וכאב ללב שלי בעיקר.
ועכשיו...
עכשיו זה כמו הוריקן.
רכבת הרים שלא מפסיקה לרדת למטה בצורה חדה ומסוכנת.
אני נופלת
ונופלת
ונופלת
ונופלת
וזה לא נגמר!
אין לנפילה הזאת סוף!!!
כמו חור שחור שלא רואים את הסוף שלו.
אין לי כוחות יותר. באמת שלא.
אני לא מצליחה לקום.
ואני קמה בכול זאת אבל בלי כוחות להתקדם ולצאת מהבית.
אין לי חשק לעשות כלום.
זה דיכאון?
או סתם תקופה אפלה קטנה שכזאת?
שמתי היא תיגמר?
אני לא בדיוק רואה את הסוף.
מה יהיה איתי?
מה יהיה!?
אני באמת שואלת!!!!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
