הנפילה מהבוקר עדיין כואבת לי.
היד כואבת לי, והגב קצת כואב.
ישנתי הרבה היום. נחתי כול היום.
ולקחתי כדור נגד כאבים.
ירד גשם כול היום.
מה שאני מנסה להגיד זה שעכשיו דיברתי עם אח שלי (זה שהזכרתי בצהריים).
שללחתי לו הודעה שראיתי שהוא חיפש אותי בבוקר ומה הוא רצה להגיד לי.
הלכתי למטבח לקחת כדור ורגע אחרי הוא התקשר.
מיהרתי לענות.
הייתי אדישה.
לא התרגשתי.
הנפילה הרגה לי את הרגשות היום.
לא היה לי כוח להרגיש כלום לאף אחד.
גם לא לעצמי.
כמו שחשבתי, הוא התקשר להגיד לי מזל טוב.
ואז סיפרתי לו שכתבתי ספר ואני צריכה לערוך ולשכתב אותו.
ושאולי אכתוב ספר נוסף בעתיד.
שאני עדיין רוכבת ושמעולם לא הפסקתי ושעכשיו אני טובה יותר מאשר פעם.
כבר לא פוחדת להתמודד עם סוסים חדשים כמו פעם.
סיפרתי לו שנפלתי והתרסקתי על המגלשה.
אמרתי לו שאני לא רוצה לגדול.
ששנה הבאה אהיה בת 24.
אז הוא אמר שאני אספור לאחור ואולי אהיה שוב קטנה.
הלוואי וזה היה אפשרי שתהיה לי מכונת זמן שתחזיר אותי לרחם של אימא שלי ושלא הייתי באה לעולם הזה בכלל.
ואמרתי לו שכולם רואים אותי ונותנים לי מקסימום גיל בין 14- 15. בטוחים שאני עדיין לומדת ביסודי או לפני צבא.
אבל אני יודעת , עמוק בפנים שאני בת 23 ואני רק גדלה ומשתנה כול שנה.
ואי אפשר באמת לעצור את הזמן.
הוא רץ כול הזמן.
הוא סיפר לי על הסוסה שיש לו שהוא לפעמיים מטפל בה, ואמרתי לו שאם הוא עובד, הוא צריך לדאוג שמישהו אחר יטפל בה.
ואז הוא שאל מה עשיתי אתמול ביומלדת שלי
וסיפרתי לו שהיה יום מטורף שהייתי בשיעור כתיבה והיה שיעור מיוחד (עשיתי תקשור ודיברתי עם המלאכים השומרים עליי).
ושבצהריים נחתי
ובערב הלכתי עם כול המשפחה למסעדה שניקראת ' שגב קיצ'ן' (המטבח של שגב) מסעדה חדשה שהוא פתח בהוד השרון ליד קניון שרונים.
מסעדה טובה ומאוד מאוד יקרה אבל זה היה שווה את זה.
וסיפרתי לו שקיבלתי ברכות מכולם ומתנה מהאחיינים שלי - צעיף אפור עם ינשופים ומחברת כתיבה מיוחדת שעליה כתוב ' אחת יחידה ומיוחדת'.
והוא שאל אם הייתי בבית היום,
אמרתי לו שכן.
כי אתמול היה לי יום מטורף והייתי גמורה מעייפות היום.
ושהנפילה גמרה אותי.
ובסוף השיחה הוא שוב איחל לי מזל טוב והסתיימה השיחה.
זאת הייתה שיחה אדישה, קלילה כזאת.
לא הרגשתי כלום.
לא היה לי כוח להרגיש.
הגוף שלי עדיין בהלם מהנפילה והכול כואב לי.
הראש שלי בקושי בסדר.
אפילו בזמן כתיבת הפוסט הזה, אני לא מרגישה שום דבר בלב חוץ מעייפות וכאבים בכול הגוף.
עצוב לי קצת שרק ביומולדת שלי הוא נזכר בי.
אז אמרתי לו שהוא ניזכר באיחור של יום לברך אותי.
הוא אמר ששכח ואני אמרתי לו ' איך אפשר לשכוח את התאריך של היומולדת שלי? מה, נהיית כמו אבא שלי?' (אבא שלי גם שוכח דברים. הוא כבר בן 72).
והוספתי שאם הוא שוכח שיתחיל לרשום לו על נייר ואז הוא לא יישכח.
הוא כולה בן 43 אני חושבת או 44 . לא זוכרת.
אז הוא אמר שהוא כמו אבא שלי ואני אמרתי שהוא לא חייב להיות כזה. שהוא יכול להיות טוב יותר מזה.
אופפ המוח שלי הרוג מהנפילה הזאת.
אני בקושי רואה מה אני כותבת ובקושי מצליחה לחשוב.
כאילו יש ניתוק בין הרגש למחשבה בראש שלי.
והכול פשוט כואב לי. כואב לי מהנפילה הארורה הזאת!
אירוני- רק אתמול חגגתי והיום נפלתי.
מין עליה של אתמול וירידה דרסטתית של היום.
ייקח לגוף שלי כמה ימים להתאושש מהנפילה הזאת.
טוב שהנפילה הזאת לא הייתה מספיק חמורה כדי להזיז לי קריסטלים באוזניים ולשלוח אותי לבית חולים.
הנפילה האחרונה מהסוס (ב2013) שלחה אותי לבית חולים כי הקריסטלים באוזניים זזו.
וגם הפעם חטפתי חזקה בראש.
אז אני קצת לא יציבה היום.
אני בקושי הולכת.
מחר אני אנוח עוד קצת ( ואם בערב לא יירד גשם אני אלך לרכב)
וחמישי אני גם נחה,
וכול הטירוף חוזר שוב ביום שישי.
למה?
כי בבוקר אני בסדנת כתיבה
בשבת בערב אני נפגשת עם חברה שלי לחגוג
ראשון אני אצל הפסיכולוגית שלי
ושני אני בשיעור כתיבה.
כך שיוצא שרק בשלישי הבא יהיה לי יום מנוחה מהטירוף.
ואין לי כוח לזה. פשוט אין לי.
אני כן מרגישה הקלה מסויימת אחרי שדיברתי עם אח שלי בטלפון.
התגברתי על האגו ודיברתי איתו.
ועכשיו אלך לנוח עוד קצת.
אני ממש מרגישה לא יציבה פיזית היום.
הכול בגוף לא יציב והכול כואב ואני רואה מטושטש.
עזבו.
זה הכול להיום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
