שאם אני אדם בעל חרדות גדולות, ואני כולאת את עצמי בבית במשך 3 ימים (ולא משנה הסיבה),
אז כשאני יוצאת החוצה, כול אדם, כול רעש, כול תזוזה, אפילו החושך, פתאום מפחידים אותי.
נראים מאיימים.
כול דבר מקפיץ אותי.
פתאום השדים האפלים משתלטים על הלב ועל הראש שלי ואני מרגישה חוסר אונים בחוץ.
חוסר ביטחון.
לא בטוחה בעצמי בחוץ.
החרדות תופסות מקום בלב שלי ואני לא רגועה.
חסרת שקט נפשי בחוץ.
קופצת מכול רעש, מכול אדם, מכול ציוץ,מכול דבר ומכול צל שנראה לי בחוץ.
הלב מתחיל להלום חזק ואני בקושי נושמת.
בודקת מאחורי כול רגע, מלפני, מצדדי, כול בן אדם נראה לי חשוד.
כול מכוניות נראית לי חשודה.
ואז, ברגע הזה, המפחיד הזה, אני מבינה כמה העולם הוא מקום גדול ומפחיד.
ואני מבינה שכדי להתגבר על כול זה, אני חייבת לצאת כמה שיותר החוצה ולא לכלוא את עצמי בבית , כי זה רק מזיק לי ומזין את הפחדים, החרדות, השדים והאפלים שלי עוד יותר.
הרי, במצב רגיל, אין לי בעיה לצאת בחושך. שום דבר לא מפחיד אותי.
ומוזר, דווקא אתמול בצהריים ובערב כן יצאתי לגינה ולא פחדתי כמו שפחדתי עכשיו.
אולי מהסיבה שהיום היייתי בבית כול היום ולא יצאתי החוצה לגינה בגלל הגשם שלא הפסיק לרדת, והברקים החזקים והמפלצתיים שהפחידו אותי עד מוות.
כנראה זאת הסיבה שפחדתי עכשיו לצאת החוצה וכול דבר ששמעתי או ראיתי הלחיץ והפחיד אותי והפכתי חשדנית וחסרת ביטחון בחוץ.
אני ממש הזקתי לעצמי היום.
אבל מה אני יעשה? לא יכולתי לצאת החוצה. הגשם לא הפסיק.
ועכשיו חזרתי ואני לא רגועה.
הראש שלי אפוף חושך ושדים שמזינים את הפחד והחרדה מהחוץ.
ועוד הכאבים בגוף...
לא נורא.
כול זה ישתנה מיום שישי עד שני הבא (אהיה 4 ימים בחוץ ובנסיעות).
גם מחר אני בבית.
אבל הבנתי עכשיו שאם אני נשארת בבית 3 ימים ברצף ולא יוצאת, החרדות שלי גדלות והשדים ניזונים מפחד והחרדה שלי וכשאני יוצאת, זה כאילו הפעם הראשונה שאני יוצאת מהבית לעולם הגדול.
ושום דבר לא נראה בטוח.
הכול מפחיד ומאיים, גדול ומפלצתי, חשוד ומלחיץ.
ייקח לי כמה דקות להירגע ולסלק את הפחד הזה מהראש שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
