דיייי!!!!!!!!!!
לא רוצה לחיות!
לא רוצה לצאת החוצה מהבית!!!
לא רוצה שיתערבו לי יותר בחיים!!!
לא רוצה שיקחו שליטה על החיים שלי!!!!
לא רוצה שלאנשים יישבר הלב בגללי רק בגלל שאני לא חיה כמו כולם ותקועה כמו כלבה בבית בין ארבעה קירות לבנים וקרים!
לא רוצה לעבוד!!!!
לא רוצה להכיר חברים חדשים!!!
לא רוצה להיפטר מהחרדות!!!
לא רוצה להיפטר מהשדים, מהפחדים ומהמפלצות!!!!!
לא רוצה חבר!!!
לא רוצה חברים חדשים!!!!
לא רוצה שיתערבו לי יותר בחיים שלי!!!!!!
שכולם יסתמו את הפה שלהם ולא יוציאו הגה!!!!!
שכולם ישתקו ולא יגידו מילה!
לא רוצה שיזיזו אותי מהבית!!!
לא רוצה לצאת החוצה ולראות עולם!!!!!!
לא רוצה שיכריחו אותי בכוח לצאת ולעבוד ולהכיר אנשים חדשים!!!!
למה זה קורה לי!?
למה עושים לי את זה!?
למה זה מגיע לי!?!?
דיייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!
ללא רוצה יותר את החיים הקשים האלה!!!!!!!
לא רוצה!!!!!!
ל-א-ר-ו-צ-ה-!!!!!!!!!!!
לא רוצה כדורים!!
לא רוצה טיפולים!!!!!
לא רוצה כלוםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!
רוצה שיעזבו אותי בשקט ויניחו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!
מצידי שכולם יבכו עלייי ושלכולם יישבר הלב מרוב שהם אוהבים אותי וכואבים לראות שאני כלואה בבית חסרת חיים יציאות, בילויים ועבודה!!
מה רע בלהיות רווקה זקנה בת 40+ עם חתולים בבית?
ככה כולם חושבים שאגמור אם לא אמצע לעצמי חיים-
רווקה זקנה עם חתולים בבית, כלואה משוגעת בין ארבעה קירות.
לא אכפת לי!!!!
לעזאזל לא אכפת לי!!!!
זה נשמע רעיון ממש לא רע!
להיות רווקה זקנה וחיה עם חתולים במקום עם איזה גבר נחות שישבור לי את הלב וישחק לי ברגשות ובראש שלי.
למה כולם כול כך דואגים לי!?
מה אכפת לכולם שאני לא עובדת!?
שאני לא מחפשת חברים חדשים!?
שאני לא יוצאת ומבלה במועדונים כמו כולם!?
שאין לי פאקינג חיים!?!?
מה אכפת לכם מה?!?!?!?
מה אכפת לכולם שאני כלואה בבית!?
אז שיישבר הלב לכול אלה שאוהבים אותי!
ממש לא אכפת לי!!!!
שכולם יבכו ויהיו עצובים שאין לי חיים!!!!!
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אכפתתתתתתתתתתתתתתתתת לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רוצה למות בבית ולהיות רווקה זקנה משוגעת שחיה עם חתולים.
מה לעזאזל רע בזה!?!?
תגידו לי! מה רע בזה!?!?
הרי במילא, גם אם יהיו לי חיים וחברים חדשים עד גיל 40 כולם יעלמו ואני שוב אהיה לבד.
אז מה עשינו בזה!?
מצאתי חיים, מצאתי חברים חדשים, ועד גיל 40 שום דבר מכול הפנטזיה השקרית הזאת, ייעלם לי מהעיניים. מהחיים שלי.
לא יהיו לי יותר חיים וחברים עד גיל 40!!!!!!!!!!!!!!!
אז עדיף להישאר לבד! לבד! לבד! לבד!
נהייתי חולה כבר מכול העסק הזה! חולההההההההה!!!!!!
כועסת ועצבנית!!!!!!!!
פשוט תעזבו אותי בשקט.
תניחו לי לחיות את החיים שלי, איך שאני רוצה.
לא רוצה שום התערבות יותר!!!
ואין לי כוח יותר לכלום.
לא לחיים ולא לעצמי.
אבל נראה שזה הסוף שלי...
כולם רוצים שאצא מהבית, אמצע חיים, אתחיל לעבוד, אמצע חבר, ואשיג חברים חדשים (כי החברות שלי כבר עזבו. נוצר פער ביני ובינם).
לא יודעת.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות יותר עם עצמי.
כול כך הרבה דרישות שאני כבר לא יכולה למלא ועכשיו כול סביבי לוקחים את המושכות לידיים שלהם ומתחילים להחליט על החיים שלי.
איך החיים שלי הולכים להיראות מעכשיו והלאה\
ולי אין שום סיי בעניין.
סיימתי לדבר.
כולם יודעים עליי הכול מכול הכיוונים.
אין פתרון.
אין מוצא.
השליטה נלקחת ממני.
וזה יהיה הסוף שלי שאצא החוצה ואתקע בעבודה שלא אחזיק בה מעמד, ואהיה עם אנשים חדשים שאני לא מכירה שאולי יגרמו לי לרצות לברוח מהם.
החיים החדשים יהיו גיהינום בשבילי.
כולם ישמחו שהם תמרנו אותי ובנו בשבילי חיים חדשים, ורק אני אסבול ואשנא אותם כול החיים.
אשנא אותם שהם בחרו בשבילי חיים שאני לא רוצה.
דיייי.
פשוט דייי!
דיי!! מספיק!!!!
לא יכולה יותר לסבול את המצב הזה!!!
אין לזה סוףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!
דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
