הגעתי למסקנה שאני לא מתנדבת ולא עובדת כי אני עדיין לא מוכנה לקראת אחראיות ולהתחייב למקום מסוים.
לקיחת אחראיות הייתה משהו שצריך היה לקרות בגיל 18 ולא בגיל 23.
הרי אם אני מתחייבת לקחת אראיות על עבודה אני לא יכולה לשחק משחקים ולבוא מתי שבא לי או לא לבוא בכלל, או להבריז או להגיד שאין לי חשק לקום מהמיטה ולא לבוא.
זה או שאני עובדת כמו כולם או בכלל לא.
בהתנדבות אני לא חייבת כלום לאף אחד אבל גם אם אקח אחראיות להגיע פעמיים בשבוע, זה יהיה נוראי לזלזל באנשים ופעם להגיע ופעם לא, כי הם יתחילו לסמוך עליי.
ואם לא אגיע, הם לא יסמכו עליי יותר.
אותו הדבר קרה לי בחווה.
הפסקתי להגיע בימי רביעי לחווה, והחליפו אותי במישהי אחרת שכנראה מגיעה כול יום ומטפלת בסוסים שלי (צי'קו וקינג).
תכלס, אם הייתי לוקחת אחראיות והופכת את יום רביעי ליום עבודה במקום סתם יום כייף, אז לא הייתי יכולה לא להגיע.
גם אם לא רציתי, הייתי חייבת להגיע כי זה עבודה.
אבל נכשלתי אפילו בדבר שהכי אהבתי- לבוא לחווה באופן קבוע בימי רביעי.
ועכשיו יש לי שם מחליפה שעושה את העבודה במקומי.
אני כנראה באמת עדיין לא מוכנה לקחת אחראיות על עצמי ועל החיים שלי ואני לא יכולה להתחייב מבלי לרצות לברוח כמה שיותר מהר הביתה.
~~~~~~~~~~
אני רוצה להיות סופרת אבל חייו של סופר הם בודדים מאוד.
זה לא מביא חברים ולא מביא חיים.
סופר הוא אדם בודד ששקוע בעולם הספרות וכותב כול יום ללא הפסקה, ומדיי פעם הוא יוצא החוצה עם עצמו כדי לנשום ולשאוב השראה מהחוץ לכתיבה ולסיפורים שלו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
