זאת רק אני או שכולם כאן וגם במציאות שלי, שמחים וגאים בי כשאני יוצאת החוצה ועושה דברים?
כמו ללכת לסרט לבד באותו יום שבבוקר יש לי שיעור כתיבה,
ללכת לקבוצה הזאת בימי ראשון,
ללכת בחושך לבד, (בתל אביב)
ללכת לשוק הכרמל לבד ישר אחרי הפסיכולוגית שלי,
ללכת לעוד מקום נוסף באותו יום שאני כבר עושה משהו (משהו שבשום יקום מקביל אחר או עולם אחר, פשוט לא היה קורה אם לא הייתי הולכת לקבוצה הזאת),
~~~
ולמזלי יום שלישי מגיע מחר.
תודה לאל!
משבוע שעבר ועד היום פשוט היייתי עסוקה בנסיעות וביציאות עד מעל לראש , והרגשתי שמבפנים אני מתמוטטת. שאני עייפה ואין לי זמן ושקט לעצמי.
ושקט זה מה שאני צריכה כי זה היה חסר לי בימים האחרונים.
והיום נגמרה היציאה האחרונה (שיעור הכתיבה) ועכשיו מגיע החופש שלי.
אז בעיקרון יום שלישי זה היום החופשי שלי , שאני יכולה לבחור לעשות בו כול מה שאני רוצה- להישאר בבית ולנוח או לצאת החוצה לאנשהו.
ואני מרגישה שאני ממש אבל ממש חייבת מנוחה לגוף וקצת שקט לראש שלי.
יום רביעי הוא בסימן שאלה.
אם לא יירד גשם תכננתי אולי ללכת לחווה (אם יירד גשם אני לא אלך).
ובערב אני ארכב (אם לא יירד גשם כמובן. אם יירד , אשאר בבית).
יום חמישי זה גם יום חופשי שלפעמיים זה יום פינוק שאני עושה ציפורניים, ופנים ושיער (ולפעמיים קונה ספרים).
יום שישי אני נחה (כשאין סדנה אני נחה בבוקר בימים האלה) ובערב יוצאים למסעדה.
ויום שבת (אם לא נוסעים לראות את הילדים- האחיינים שלי) אז נשארים בבית כול היום ונחים.
אז בגדול מהיום כבר יהיו לי סוף סוף ימי מנוחה ( חוץ מיום רביעי שאני אראה לפי מזג האוויר מה לעשות).
אני כול כך צריכה את החופש ואת השקט הזה לעצמי... לשחרר קצת לחץ ודאגות.
ואולי גם אצליח להתמקד טוב יותר בשיעורי הבית שלי ואולי גם לכתוב סיפור או שניים לעצמי (כשהראש לא טרוד בכול מיני עניינים אפשר לכתוב בשקט).
ומי שעוד רוצה לקרוא ולהגיב על הפוסט של הקבוצה , מוזמן.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=711720&blogcode=14411633