my cold evil world!

בבית, הגוף שלי קופא, האצבעות שכותבות על המקלדת קרות, המחשבות קופאות.

ובחוץ, אני מלכת הקור!

המבט שלי מתחדד, הרוח הקפואה מעיפה את שערי לאחור,

הנשימה שלי נפתחת, המחשבות נפרשות על גבי הרוח,

הקור הקיצוני נעים לי בחוץ.

לא מפריע לי.

אני שולטת בקור הזה אבל בבית זה אחרת.

הגוף שלי רועד והכול שוב קופא.

בחוץ הכול משתחרר.

קשה להסביר.

בחוץ אני מרחפת ורצה על גבי כנפי הרוח הקרה.

שועטת קדימה בכול הכוח והקור מכה בשערי ובפניי.

ובבית יש את הניגוד בין חום פנימי לקור חיצוני.

בבית אני האדם הקטן שקופא כמו כול האחרים,

ובחוץ אני המלכה שהקור הקיצוני הוא החבר הכי טוב שלה.

אני מבולבלת.

לא בטוחה  באמת מה עושה לי טוב-

להיות בבית בחום הנעים שסוגר אותי או בחוץ, בקור המקפיא שמשחרר כול איבר בגופי, וכול מחשבה שעוברת בראשי, וכול נשימה כלואה בליבי?